ההפסד לא הפתיע אף אחד, הזוג הישראלי לכל אורך המשחק הסתכל על האמריקאים מלמטה. הם שמרו על רוב משחקי ההגשה שלהם אך הפסידו בקלות במשחקי ההגשה של הבריאנים. אני יכול להאשים אותם? ממש לא. הזוג הישראלי עשה עבודה יוצאת מן הכלל, שיחקו נהדר ולא נשברו לאחר ההפסד (המעצבן) במערכה הראשונה לאחר שהובילו 40:0 עם 3 נקודות מערכה, אבל הפסידו אותה.

בטניס, בניגוד לענפי ספורט אחרים, הכל יכול לקרות- מדורגים נמוך מדיחים מתמודיים פייבוריטים ומעפילים לשלבים גבוהים.
למה זה לא קרה במגרש שתיים בווימבלדון? אפשר לתרץ לכאן ולכאן למה הם היו צריכים לנצח, למה האמריקאים לא שיחקו טוב או להוכיח שהשופטים האולימפיים הם ניאו-נאצים. אבל זה יהיה שקר. אנדיוני שיחקו נהדר. הנקודה האחרונה במשחק הייתה בשובר שיוויון (נספר באחדות עד שבע או לאחר שבע בהפרש של שתי נקודות) ונגמרה לאחר שגיאה שנייה בהגשה (Double Fault), בין אם זה היה ביש מזל או לחץ ענקי על אנדי רם- לא הגיע להם להפסיד כך.

אנדי רם ויונתן אלריך שיחקו במעמדים גבוהים, תחת לחץ וציפייה גבוהה גם לפני האולימפיאדה, זה לא חדש להם. עם זאת, אני לא יודע מה הכניע את אנדי רם בנקודה האחרונה וכנראה שגם לא אדע. ראיתי אותם מנצחים נקודות חשובות לישראל בגביע דיוויס פעמים רבות, עושים את זה ברוח ספורטיבית, באלגנטיות ומלמדים את היריבים את הניצול המירבי של משחק קבוצתי,

הם הביאו כבוד. לאורך כל המשחק הם נתנו פייט שלא יסולא בפז. הם נלחמו על כל נקודה עם השיניים והראו לאמריקאים טניס ישראלי מהו. הזוג בריאן ידע שאסור לזלזל בטניסאים היהודים אבל לאחר המשחק אין לי ספק שהם למדו מי הם באמת ויתכוננו לקראת התמודדות הבאה איתם.
אז מה לא היה טוב? זה כן היה טוב. עצות לטניסאים כמוהם לעולם לא אוכל לתת. אז בפעם הבאה ננצח, ואם לא אז בהזדמנות שאחריה. מתאמנים, משתפרים ומנצחים.

אל-אל ישראל!