"המתים המהלכים" הצליחה בעונותיה הראשונות למתוח את גבולות הז'אנר שבתוכו היא פועלת.
האקשן הבלתי מתפשר והסצנות העל טבעיות היקרות בטלוויזיה, לא באים על חשבון קונפליקט מרתק של הגיבור.
שרק ימשיך ככה אל תוך העונה השלישית.

25/11/2012 פורום אטרף.
10.9 מיליון צופים צפו בפרק הראשון של העונה השלישית של המתים המהלכים (ניתן לראות ב-yes Oh Hd). זהו מספר בלתי נתפס, מספר בלתי נתפס שזיכה אותו בתואר הפרק בעל הרייטינג הגבוה ביותר של סדרות הטלוויזיה המשודרות בעונה הנוכחית וכן הפרק הנצפה ביותר בהיסטוריה של רשתות הכבלים אשר סובלות מנחיתות מספרית מובנית לעומת ערוצי הברודקאסט. בנוסף הצליחה "המתים המהלכים" המשודרת ברשת AMC (שאחראית גם למד מן ולשובר שורות) להפוך לתוכנית הכבלים הנצפית ביותר בקרב פלח השוק הכי נחשק בתעשייה: גברים ונשים בני 18-49. ואם לא די בכך, המספרים המעולים הללו (והמשמעויות הכלכליות הנלוות להם) הגיעו יחד עם ביקורות המשבחות את השינוי החיובי שערכו צוות הכותבים לקראת העונה השלישית. באתר metacritic שיקללו 18 ביקורות של כלי תקשורת מובילים והעניקו לסדרה ציון 82 מתוך 100. ההאפינגטון פוסט קבע בנחרצות כי "הטוב ביותר עוד לפנינו", והבלוגים מתחרים ביניהם מי יתלהב יותר מהעונה החדשה. אז מה סוד ההצלחה של הסדרה שנדמה שכבר נעשו עשרות מסוגה לפניה?


"המתים המהלכים" מבוססת על סדרת רומנים גרפיים באותו השם מאת רוברט קירקמן שזכתה להצלחה גדולה עם יציאתה לאור ב-2003. הרעיון להעביר את סיפור האפוקליפסה רווי הזומבים למסך התגלגל בהוליווד במשך שנים, אך קירקמן התקשה למצוא בעל חזון ראוי. הפגישה עם פרנק דרבונט, תסריטאי, מפיק ובמאי שחתום גם על הסרטים זוכי האוסקרים "חומות של תקווה" ו"גרין מייל", שינתה את הכל. דרבונט הפך את "המתים" לפרויקט אישי ושכנע את רשת AMC לשים את הכסף על הפרויקט המגלומני. "המתים" הפכה להיות הסדרה הראשונה של הרשת שהיתה בבעלותה המלאה ובמימונה הבלעדי. העובדה הזו סייעה לרשת לסלק את דרבונט מהעונה השנייה שנה מאוחר יותר, מהלך שהפך לאחד הסיפורים המדוברים ביותר בעיר.


הסדרה עלתה עם פרק הפיילוט המושקע שלה בליל כל הקדושים של שנת 2010 והפכה ללהיט מיידי. 5.3 מיליון צופים צפו בפרק הראשון, 6 מיליון התייצבו לפרק סיום העונה 13 שבועות לאחר מכן. הרשת הודיעה מיד כי היא מחדשת לעונה שנייה ושלישית והסדרה הוכרזה כאחת מהסדרות הטובות ביותר של השנה ואף היתה מועמדת לגלובוס הזהב. למרות שהיא לא עוסקת בנושא חדשני (זומבים וסוף העולם) "המתים" הציגה עלויות ואיכויות הפקה שחרגו מהסטנדרט הקיים של תוכניות טלוויזיה. עונתה הראשונה עלתה 25 מיליון דולר וחלק ניכר ממנה הוקדש ליצירת האווירה האפוקליפטית של פוסט מגפת הזומבים ולאפקטים מיוחדים. לפי פרסומים בתקשורת, דרבונט התעקש על אמינות גבוהה ככל האפשר ולעיתים קרובות איפור הניצבים שהופיעו לאורך דקות ספורות על המסך נמשך שש שעות ומעלה.


ההשקעה הכספית סייעה למשוך את הצופים, אבל סיפור המסגרת ובמיוחד הגיבור שהוצב במרכז הוא שגרם להם להישאר. השריף ריק גרימס (אנדרו לינקולן הבריטי), גיבור מקומי ונער פוסטר של ערכים אמריקניים מהוגנים, מתעורר בוקר אחד מתרדמת של ארבעה חודשים ומגלה שהעולם שהכיר נחרב. מגפה קטלנית החריבה את רוב המין האנושי ואלו שנותרו נלחמים על חייהם מול זומבים שהיו פעם האנשים שאהבו. הניסיונות של ריק לחבור לאשתו ובנו במציאות בלתי אפשרית הובילה לכמה סצנות אקשן מדויקות שניגנו היטב על המתח שבין הפחד לאימה. רגעי קליף הנגרים עותקי נשימה וזומבים שנראו אמיתיים לגמרי הצמידו את הצופים למסך. ההחלטה של AMC לקצץ 600 אלף דולר מכל פרק בעונה השנייה הובילה לעזיבתו המתוקשרת של דרמונט ולסחרור אמנותי. בהיעדר תקציב לצילומי חוץ מפוארים נאלצו התסריטאים לנטוש את סצנות האקשן המושקעות ולהתחיל להשקיע בפיתוח העלילה. כאן התחילה התחייה האמיתית של הסדרה ובעצם נקודת ההתחלה שלה במסע הקצר להכתרתה כסדרה הנצפית ביותר באמריקה.


כשהזומבים כבשו את טבלת הרייטינג. הטריילר לעונה השלישית:
דם, אקשן ובשר נשפך אפשר לראות היום בכל מקום וזומבים הם בסופו של דבר לא דמויות שניתן לפתח יותר מדי. אין להם מנעדי רגש, הם לא מניעים לפעולה, ורוב ההתעסקות שלהם נעה סביב הארוחה הבאה. אלימות – אפילו מצולמת היטב – לא יכולה לסחוב לבד סדרה לאורך זמן. בתהליך איטי ומחושב היטב החלה "המתים" להתמקד בחיים על הסט ולנסח בבהירות את השאלה הגדולה מכולם: מה אתם הייתם עושים? איך אתם הייתם מתאימים את סט הערכים והתפיסות ההומאניות שלכם לעולם שבו אתם בסך הכל ארוחת בוקר של מישהו אחר? שבו יש מלחמה יומיומית על מזון, שאתם נמצאים במנוסה תמיד וחייבים לישון תמיד עם עין פתוחה? לא לחינם השווה מגזין "האטלנטיק" את "המתים" לשואה. "מדובר על להקה של ניצולים, המתרוצצת מבית בטוח לבית בטוח ומסתתרת כל הזמן מחשש שיגלו אותה", הסירו במגזין, "לנו זה מזכיר תקופות חשוכות בהיסטוריה". הניסיון של ריק (השריף, סמל החוק והסדר) לשמור על מראית עין של ציוויליזציה ואנושיות בעולם שבו החוקים הללו לא תקפים יותר הוא תהליך מהפנט.

יסודות הדמות שלו נפרמים לאט ובנחישות לאורך כל העונה השנייה והוא מקבל על עצמו את החוקים החדשים של העולם הקיים עד למחיקת הזהות הקודמת שלו. המאבק המתמיד בינו לבין שיין, מי שלכאורה אימץ את קודי ההתנהגות החדשים שהעולם כפה עליו כדי לשרוד מסתיים אך ורק כשריק הורג אותו והופך להיות כזה בעצמו. העונה השנייה מסתיימת בדיוק בנקודה הזו, בניצוץ השיגעון של ריק ובהבנה כי יש סדר חברתי חדש בעולם. ברוכים הבאים להישרדות – הדור הבא.