אבל תחשוב שבלומה עומדת מאחורי כל מעשה שלה, היא בוחרת באופן מאוד ריאלי את המשך החיים שלה; כשהיא שמה לב שצירל משדכת את בנה למינה (עוד לפני שהירשל יודע) היא מחליטה לעזוב לבית משפחת מזל, בית אינטלקטואלים שמבינים אותה ואת עברה ושם כנראה יותר טוב לה. בסוף הספר עגנון כתב שעלילות בלומה עוד לא נסתיימו ויש עוד הרבה לכתוב, ואף רמז שצריך לכתוב עוד ספר עליה (דבר שלא קרה בסופו של דבר). שים לב שהמספר הוא כל יודע, מספר את רגשותיו של הירשל ומחשבותיו, את התכונות של צירל והחומריות הגרוטסקית שלה, אבל בלומה נשארת בגדר תעלומה וכמעט שלא מדובר על רצונותיה האמיתיים ועל הדברים שהיא מרגישה אלא רק דרך איפיון עקיף (מעשים, ודיבור של אחרים עליה- הירשל מדבר רבות על בלומה וכך אנו לומדים עליה). לכן, הוא דבר על החיים בכללי ובפרט על הרגשותיו של הירשל.
דרך אגב גם המשפט מחץ ענק חחחחח
מה שכתוב גם די מתאר את בלומה, תחשוב על זה. היא לא מקבלת יותר מדי קרדיט מצירל ואם היא לא מקבלת ממנה אז היא לא מקבלת מאף אחד ממשפחת הורוביץ, היא פשוט קמה כדי לעשות ולראות את מי שהיא אוהבת, את הירשל, שאמא שלו מכריחה אותו להתחתן עם מינה ואוסרת עליו להיות מאוהב בבלומה. וגם כל הקטע של להיות העוזרת לא ממש מוסיף לזה וגם מתאר את החתימה שלך.
מה פתאום בלומה. אמנם לא ברור ממש אם המספר אומר את זה בעצמו או שזה חלק ממחשבותיו של הישרל, אבל זה בדיוק בדיכאון של הירשל לפני השיגעון.
על בולמה או הירשל החתימה? כי נראה שזה מתאים לשניהם חח
תודה מיכאל! כן האמת נתקלתי בציטוט כשלמדתי למבחן חחח
חתימה ענקית. יש גם לך את הסיפור הזה בבגרות?
סעמק מי שם לי את זה
מזל טוב על הניהול!
פעם באה שאני כותב "שלח בפרטי", הכוונה לשלוח בפרטי. ואני אבדוק את זה תודה חח
