קהילות פורומים, הורדות, יעוץ ותמיכה


המלכה והמשנה

דירוג רשומה זו
חוט מקשר עובר בין הספר הראשון בתנ"ך ספר בראשית, ובין האחרון - מגילת אסתר. נפתולי הגלות הראשונה, שקדמה למתן תורה, נוגעים בתסבוכת הגלות השניה, גלות בבל. יוסף, הגולה הראשון המקיים בעצמו את גזירת שיעבוד מצרים, מוצא לעצמו את הפדות ומכין רווחה לכל אחיו שעתידים לגלות. ואסתר, עומדת לעמה למצוא לו פדות מגלותו. שתי המעשים האלו הם מעשים טבעיים, מלאי מתח וחרדות, ללא נסים וללא מופתים, אך תוצאותיהם כה בלתי טבעיות, שצירופם יחד בספר אחד הוא בעצם מעשה נסים.
שני המעשים האלו מלמדים אותנו את הכלל הגדול של חוקי ההיסטוריה: כל האירועים המתרחשים בעולם, יש להם תכלית וכוונה. לא רק תחת השראת השכינה במקומה ובמקדשה על ידי נביאים אותות ומופתים , אלא גם בגלות, גם כאשר האדם עומד בודד מול עמים כבירים ומלכי מלכים חושבים אותו לאבק, יד נעלמת מכוונת את כל פרטי המאורעות. אירוע שנראה בלתי חשוב בסצינה הראשונה, יורה בסצינה השניה, אין התרחשות לחינם.
אין ספק כי מחבר מגלת אסתר הרגיש כך ואף כיוון כך את כל סיפור המגילה, בכדי ללמדנו כיצד אותם חוקים פועלים על יוסף ועל אסתר. שני הימיניים - מרדכי ואסתר, יוצרים בניגודיהם הטבעיים את הדמות השלמה של הדוד הגדול יוסף. למרדכי אין את נשיאת החן של יוסף, ולאסתר אין את כח ההתגברות של יוסף, אך שניהם משלימים זה את זו בכדי להחזיר את עטרת ישראל לישנה.
ראשית המעשים היא הטרגדיה: "גנב גנבתי מארץ העברים" - "ותלקח אסתר", וגם מרדכי הוא "איש ימיני אשר הגלה מירושלים". בצד הטרגדיה ישנה נשיאת החן: "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה", "והנערה יפת תאר וטובת מראה", יפי התואר והמראה אינו סתם יופי גשמי, הוא ביטוי של חן רוחני החופף את דמותם של בני רחל: "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר", "ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו", וכבר אמרו חכמים: אסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה. ההשראה הרוחנית של יוסף ושל אסתר היא בסופו של דבר גרעין ההצלה, הבטחון בה' וההישענות עליו מתחלה, מולידים את הישועה בסוף.
זרע הישועה של יוסף נעוץ בתומתו, כאשר עשה חסד עם שר המשקים, ושל מרדכי כאשר הסגיר את בגתן ותרש. "ויקצף פרעה על שני סריסיו" נפגש עם "קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך", קצף של נכרים, משתכך על ידי מפענח הצפונות, יוסף המפענח את שפת החלומות (שהתגשמותן הולכת אחר הפתרון), ומרדכי המפענח את השפה הטרסית ואת חלומותיהם של בגתן ותרש.
לאחר המעשה התמים, עומד היושר של בני רחל למבחן: "ויהי כדברה אל יוסף יום ויום ולא שמע אליה.. ותאמר.. הביא לנו איש עברי.. ולא שמע לשכב.. ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם", וכך בדיוק מרדכי: "ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם.. כי הגיד להם אשר הוא יהודי.. ולא ישתחוה.. ויבא אל ביתו.. ויספר להם". לפתע פתאום מגלים השונאים כי "הוא יהודי", החימה גוברת והכל מטכסים עצה נגד העברי העיקש המסרב לכרוע לאליל ולעשתורת - המן ואשת פוטיפר.
בצד כל הדרמה והאימה אצל היהודים, המלך העריץ שקוע בתענוגות, "ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה ויעש משתה לכל עבדיו", ואחשורוש: "בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו". המלך אינו אלא כלי שרת ביד ההשגחה, אין הוא יודע מה הוא רוצה. הוא מובל באף על ידי רמזים מלמעלה: "ופרעה חולם.. ותפעם רוחו", "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". ובני ישראל נאלצים להמתין בחרדה: "בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך.. והזכרתני אל פרעה והוצאני מן הבית הזה", "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך.. וצומו עלי.. שלשת ימים". הרעה נשקפת להם: "פן ארעה ברע אשר ימצא את אבי", "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי".
אסתר אינה יכולה לרוץ לבד את כל הדרך הזו מבלי תמיכתו של מרדכי, בטחונה אינו מוחלט והיא מרגישה "כאשר אבדתי אבדתי". שניהם יחדיו ממלאים את תפקידו של יוסף, אך גם ביוסף מצאו חכמים פגם כזה, ואת הישענותו על שר המשקים ראו כפגם וחוסר בטחון, כמין "כאשר אבדתי אבדתי". בשעת מעשה אומר מרדכי לאסתר: "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות", בדרך שאלה, או אולי בדרך שכנוע. ואילו יוסף, אחרי הסוף הטוב אומר לאחיו: "כי למחיה שלחני אלהים אליכם".
הסוף ידוע ומוכר: "ויסר פרעה את טבעתו.. ויתן אותה ע"י יוסף.. וילבש אותו בגדי שש.. וירכב אותו.. ויקראו לפניו.. וישם אותה יוסף לחוק.. על אדמת מצריים.. לפרעה היתה לחומש.. וירכב אתו במרכבת המשנה.. רק הכסא אגדל ממך". וכך בדיוק במרדכי: "ויסר המלך את טבעתו.. ויתנה למרדכי.. בלבוש מלכות.. ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו.. וישם אחשורוש מס על הארץ.. כי מרדכי היהודי משנה למלך".
החלוקה בין מרדכי לאסתר נשמרת גם לאחר הסוף הטוב, אסתר היא אמנם המלכה, והמלך יעשה למענה עד חצי המלכות, אך בדברי הימים אנו קוראים על "פרשת גדולת מרדכי", הוא המשנה למלך ושותף לכל מעשי אחשורוש, גדול ליהודים ודורש טוב לעמו.
אין ספק שכל הלשונות המקבילות האלו בכוונה תחילה נוצרו, מחבר מגילת אסתר אינו מזכיר את שם ה', אבל כל חיבורו מיוסד על תורת ה'. וכמה אופייני הוא המשפט "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?", שדוקא מנגינתו הספקנית מכריחה אותנו להבין. גם אם תשאל "מי יודע", הלא כאשר אנו רואים את המעשה כולו ברור כי "לעת כזאת הגעת למלכות". המגילה בכלל בנויה בשיטה של "אחר הדברים האלה", ביטוי המראה לעיני הקורא, כי גם ללא הסברים, האירועים שהתרחשו "אחר הדברים האלו" קשורים בהם. גם סבת הקצף על הסריסים אינה מוזכרת בשני המקומות - כאומר "לא משנה מה היה התרוץ, הסבה העיקרית היתה - לישועת ישראל". ההשגחה האלוהית מובילה את בני ישראל בגלוי ובסתר עד הסוף הטוב "להשמיד להרוג את כל חיל עם ומדינה ושללם לבוז", כיציאת מצרים בה "חיל פרעה" נשמד ובני ישראל "יצאו ברכוש גדול" כשביזת הים בידיהם.

עודכן לאחרונה ב 25-02-2011 בשעה 09:12 על ידי ישראל

תגיות: ללא הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות



כל הזמנים הם לפי GMT +3. השעה כרגע היא 17:57.
מופעל על ידי vBulletin™ © גרסה 4.1, 2011 vBulletin Solutions, Inc. כל הזכויות שמורות.
פעילות הגולשים
אומנות וגרפיקה
מוזיקה
ספורט
סדרות טלוויזיה
סרטים וקולנוע
קנייה ומכירה
רשתות חברתיות
הבורר 3
פורומי פנאי ובידור
סרטים
סדרות
משחקים
דיבורים
אקטואליה
בעלי חיים
בדיחות והומור
משחקי ספורט
הבורר
מחשבים וטכנולוגיה
תמיכה טכנית
חומרה ומודינג
תוכנות להורדה
סלולארי וגאדג'טים
רקעים למחשב
ציוד הקפי למחשב
אבטחת מידע
תכנות ובניית אתרים
כסף ברשת
אייפון
בריאות ואורח חיים
כושר ופיתוח גוף
דיאטה
צבא וגיוס
יעוץ מיני
מה שבלב
אומנות הפיתוי
יהדות
מיסטיקה ורוחניות
אתאיזם ודתות

נושאים: 1,862,951 | הודעות: 7,561,236 | משתמשים: 315,624 | המשתמש החדש ביותר: upizijoj | עיצוב גרפי: סטודיו עודד בביוף | קידוד: rellect