כל הזמן הזה הקשבתי לסיפורים שלך וניסיתי להכיל אותך עד שפתאום הבנתי שאתה לא יודע כלום עלי, אז הנה כמה דברים שחשוב לי שתדע.
נולדתי כבת שלישית למשפחה סו קולד נורמטיבית אבא שלי ציפה לבן וקיבל אותי זה לא הספיק לו, מהרגע שאני זוכרת את עצמי אבא שלי התעלל בי נפשית והביא אותי למצב בו אני לא בטוחה אף פעם שאוהבים אותי, אף פעם. אני לא בטוחה באהבה של אחיות שלי ולא של חברים שלי. אני חייבת חיזוקים חיוביים על בסיס יומיומי אחרת אני נופלת, זאת גם הסיבה שבגללה אני לא יכולה להיכשל, כי אין לי לאן ליפול. מרגע שאני זוכרת את עצמי אני רצה לחדר לבכות כי אבא שלי אמר עלי משהו רע, כמעט כל יום. לקח לאמא שלי כמעט עשרים שנה להבין שהיא צריכה לדבר איתי על זה עד אז היא פשוט הייתה נשארת איתו בסלון. כשהיא הבינה זה כבר היה מאוחר מידי בשלב הזה כבר הייתי במצב של שנאה עצמית. עד היום ד"א אני לא מסוגלת להסתכל על תמונה של עצמי. אני לא אוהבת את עצמי אבל אני יכולה לתת אהבה עד בלי די, יש לי נטיות התאבדויות ואני אוספת כדורי שינה ואז זורקת אותם כדי לא להתפתות. אני מעמידה את עצמי לפחות פעם ביום לחשוב מה יקרה אם אני לא הייתי פה? בהתחלה לא הצלחתי למצוא תשובה, אבל בשנים האחרונות אני מעמידה את עצמי בכוונה בסיטואציות בהם התאבדות שלי תגרום למשהו חשוב ליפול כדי שאני לא אעיז. חתכתי את עצמי עשרות פעמים והפסקתי כי לא רציתי שאנשים יגלו ולא כי אין לי את הצורך לעשות את זה שוב. אני מקנא באנשים שמתים בתאונות דרכים כי אז אמא שלהם לא צריכה להסתכל במראה ולהגיד לעצמה שהבת שלה התאבדה. כל החיים אני מנסה למצוא סיבה לדיכאון שלי ואני לא מצליחה, אני עצובה, תמיד. אני בוכה שאני לבד ולפעמים אני לא מצליחה להפסיק וזאת הסיבה העיקרית שבגללה מעדיפה להיות לבד.
אבא שלי נכנס לחובות של מעל למיליון שקלים בשנת 1995 ובמקום לנסות לפתור את זה הוא שותה, כל יום ואז הוא נהיה אפילו יותר רע. לפני כמה שבועות בא מישהו אלינו הביתה כנראה לגבות חובות הייתי לבד והסתגרתי בחדר שעות עד שהייתי בטוחה שהוא הלך וגם אז פחדתי.
כל הגברים החשובים בחיים שלי עזבו אותי כי הם לא הצליחו להתמודד עם הרגשנות שלי, מאז לא התחברתי לאף אחד באמת עד שאתה הגעת. אני מפחדת שאף אחד לא ימשך אלי כמוך. כל החיים חלמתי לפגוש מישהו שיאהב אותי בחיי היומיום אבל ישלוט בי במיטה אבל כל מי ששלט בי במיטה ניסה לשלוט גם בחיים ומי שאהב אותי בחיים גם אהב במיטה גברים כנראה מתקשים לעשות את ההפרדה הזאת.
אני אוכלת כי אני חושבת שזה ימנע מגברים להתקרב אלי לפחות מגברים מהסוג הלא נכון. בינתיים זה לא עוזר. אני אף פעם לא מרוצה, כשאני עובדת יותר מידי אני רוצה חופש, כשאני בחופש אני רוצה לעשות משהו מעניין, כשאני עושה משהו מעניין ביום חופש אני מתעצבנת כי אני רוצה להיות לבד וכשאני לבד אני מתחרפנת שאף אחד לא בא אלי. כשבאים אלי אני רק רוצה שילכו. אני אוהבת לישון אבל שונאת להירדם מוקדם או לישון עד מאוחר. אני שונאת את העבודה שלי אבל כל עבודה נראית לי נוראית.
אני כותבת מציירת ושרה אבל רק לעצמי. כחלק מהשנאה העצמית נעלם גם הביטחון העצמי. אני רוצה שיאהבו אותי אבל אז מתרחקת. אני רוצה שידברו איתי כל היום ואל ישאירו אותי לרגע לבד אבל אני לא מאפשרת את זה לאף אחד. אני לא יכולה ליראות סרטים רומנטיים כשאני לבד זה מדכא אותי ומביא אותי למקומות רעים. אני באמת ובתמים לא מבינה למה אף אחד לא אוהב אותי באמת. החלום שלי הוא להרגיש יותר טוב עם עצמי אבל אני לא עושה כלום כדי להרגיש כך. אני חושבת שאני יפה רק כשאני לבד, או איתך. בכל סיטואציה אחרת אני מרגישה מכוערת.
אני יוצאת מהבית כול יום בתקווה שאני לא חוזרת שמשהו יקרה בדרך ואני לא אצטרך לחזור. אני שונאת להיות חולה אבל זה עושה לי טוב להתרחק מהכול בתוספת תירוץ.
אני מייחלת לעצמי מחלה קשה כזאת שתתן לי סיבה להיות עצובה, אולי אז אני ארגיש יותר טוב.
אני רוצה להתחתן אבל מפחדת מהחתונה ומחיי הנישואין. אני רוצה ילדים מאוד, אבל אני מפחדת מהריון לידה וגידול ילדים.
בגיל 9 איבדתי שכן שהתייחסתי אליו כמו לאבא. מבחינתי אני חצי יתומה. עד לפני שנתיים בערך לא היה לי האומץ ללכת לקבר שלו ואני בוכה בכל פעם שאני חושבת עליו. למדתי על המשמעות של מוות דרכו והתפללתי כל יום שהוא יחזור אף פעם לא באמת הפנמתי שהוא לא יכול לחזור גם עכשיו.
יש לי מערכת יחסים משונה עם ה', כל פעם שאני מרגישה שאני יכולה להישען אחורה ולהגיד שטוב לי משהו קורה משהו רע.
מהרגע שהכרתי אותך ידעתי שתזרוק אותי, ידעתי ופחדתי אבל לא היה לי האומץ להתרחק ממך כשיכולתי. אהבתי אותך מהפעם השנייה שנפגשו והבנתי ששום דבר שתגיד לי לא ישנה את זה. אני נכנסת לדאון כל פעם שאני הולכת ממך, בימים שאני לא איתך אני מרגישה הרבה יותר רע. פחדתי לספר לאנשים עלינו כי לא רציתי להסביר אח"כ שזרקת אותי אבל לא עמדתי בזה.
ביום שישי האחרון קראתי את התרגום לשיר של ג'ק ברל- אל תעזבי אותי והבנתי שזה קרב ובא עדיין רציתי להיות איתך רק לעוד כמה שעות אחרונות.
לא אכלתי כל היום כי אני מקווה שהגוף שלי יכלה את עצמו.
אני מפחדת מנשקים כי אני לא סומכת על עצמי איתם, מאותה סיבה אני מפחדת גם ממכוניות.
בחרתי ללמוד חינוך כי אני אוהבת את זה, אבל בעיקר כי חשבתי שזה המקצוע היחיד שבו אני לא אכשל.
אני חושבת בקצב מטורף ולא מצליחה לפעמים לעקוב אחרי עצמי, זאת הסיבה שבגללה לפעמים אני מתכנסת בתוך עצמי פשוט כי אני מוצפת.
הלימודים עשו לי רק רע, כי הם הובילו אותו לחשוב על הילדות שלי, היא לא הייתה מוצלחת במיוחד. אני מקנאה באנשים טיפשים נראה לי שהרבה יותר קל פשוט לא לשאול שאלות.