"ר.ו. ניגש לאסוף ספרים מהשולחנות. בוחר את העגלה שבמצב הכי טוב - זו הבהירה וללא הסימנים של הלחמה. בראשו, מרגע שהוא מתחיל בסיבוב ועד שהוא חוזר להתחלה: יש לוודא שאין תיק ליד שולחן - כדי לא לקחת ספרים של מישהו שעוד נמצא ואז הוא יכעס, יש לשים לב אם מונח דף עם כיתוב כמו: "נא לא לקחת" "להשאיר עד..", "אני מיד חוזרת, בבקשה לא לגעת" "אבקש להשאיר את הספר עד 10:30, אשוב עוד שעה להמשך". נתקל ב"בבקשה לא להחזיר את הספרים - אני כבר חוזרת". בודק את התאריך על הפתק כי חושב שזה יהיה חכם לבדוק אם התאריך עבר כי ודאי שאר העובדים שעברו ליד הספר הזה נהגו כפי שהוא נוהג בדרך כלל ולא התעמקו לבדוק אם התאריך כבר עבר. "13.12", זה מחר. יש יותר מידי ספרים על השולחן והם מצויים בריחוק זה מזה וחלקם מסודרים זה על גבי זה. לוחץ על pause. "כשהעגלה נעצרת היא משמיעה קול של חתולה מיוחמת שנמתח לקול המיית יונים ונפסק באחת." רושם בראשו. שואל "את צריכה את כל הספרים האלה?" היא משיבה: "כן." אבל מראשה הנד הוא מבין שהיא לא צריכה.