זה יום של חשבון נפש, יום בו אנו מתנקים מכל החטאים שלנו.
זה היום בו אנו מחפשים בין הפינות החשוכות שבתוכנו את האגו הלא שפוי, ושמים אותו בצד.
כי לסלוח זו סגולה, זו גדולה, זאת הדרך לתקן גשרים ישנים שהיו שבורים עם הזמן.
אנחנו סולחים בשביל להרגיש טוב עם עצמנו, לעיתים בשביל לצאת מידי חובה,
אבל אולי לשם שינוי יש מקום לסלוח כי זה הדבר הנכון לעשות.


אנחנו צריכים למצוא בין הסמטאות, בין הצללים של הלב, את מקור האור.
את הגורם הזה שנותן לנו את היכולת לראות את הצד הטוב שבאחר,
זה שעושה אותנו לאנשים טובים יותר, כי זהו טבעו של האדם.
כי למרות כל הקשיים, בכל אחד ואחד מאיתנו יש את היכולת לסלוח,
כי בלעדיו לא היינו יכולים לחיות האחד לצד האחר.


ואולי הסלחנות שואבת את כוחה העצום מהמקום בו היא לא משנה את העבר,
אלא מרחיבה את העתיד. מרחיבה את העולם שלנו שלפעמים נראה קצת מצומצם.
היא מעצימה אותנו באור אחר, ובגוון אנושי יותר.


ואולי סליחה,מחילה, התנצלות, אלה תהליכים רגשיים שלא ניתן לקחת אותם כמובנים מאליהם.
כי יש אנשים שאינם מעוניינים כלל בהתנצלויות,
ויש את אלה המסתתרים בינינו,
הנחבאים לכלים,
אלה שמתעלים על מושג האנושיות,
אשר סולחים לאחרים,
אבל אינם סולחים לעצמם.


בנימה זו,
שיהיה צום קל, מועיל, ומלא בכוונות טובות.