הדבר היחידי המשותף בין הנבחרות הוא שלשתיהן אין כוכב נ.ב.א.
מפה השיוויוניות נשברת.
נבחרת יוון אחת החזקות באירופה לפי צביקה שרף מביאה סגל יורוליג לתפארת ומזכירה בקבוצתיות שלה את ספרד ואיטליה.
בסגל שלהם נמצאים שחקנים מוכרים ונהדרים כמו:
פאפלוקאס, חביצרטס,צרצריס, פאפדופולס ועוד שמות שוברי שיניים מצסק"א דינמו פנא' ולנסיה אק"א אתונה ועוד ועוד...
מהצד השני ישראל, נבחרת עם שחקן משלים נהדר באלופת אירופה, מלך האסיסטים של הליגה הבלגית הקטנה בגובה 1.78
שחקני ספסל במכבי ת"א ועוד כמה שחקני ליגה ובקבוצות קטנות באירופה.
ובכל זאת, ישראל מצליחה.
את סיפור ההצלחה כולם מכירים, איך צביקה יצא משום מקום לקחת את הנבחרת ל4-0 על הולנד ובלגיה, ואז ניצחונות נהדרים על הונגריה וצ'כיה. ובאותו שבוע לסיים בניצחון מרשים על לטביה, הפסד צפוי ולא קל מול סרביה וניצחון מפתיע מול ספרד האפאטית סידרו לישראל מפגש מול יוון.
ישראל אנדרדוג, ללא ספק.
לא רק זה היא אנדרדוג שלא מצפים ממנו כלום, נכון כולנו נשמח אם ננצח אבל ראסמי אחרי מה שראינו בשלהי הנבחרת של קצורין אף אחד לא יבוא בטענות לצביקה אחרי האליפות גם אפ נפסיד.
ואולי זה היתרון שלה, הרי היוונים קולעים יותר טוב חזקים יותר מתחת לסל ויותר מוכשרים.
אולי רק הרצון של ישראל הלא נגמר לנצח ההגנה הבלתי מתפשרת החיפוי אחד על השני וכמה מהלכי קסם של בורשטיין וטפירו יביאו את ישראל למשחק משוחרר וטוב.
אי אפשר לדעת מה יקרה, אנחנו יכולים בקלות לחטוף 20 בראש.
אבל כולנו מאמינים שדרור חג'ג' גרין קוז'יקרו ווטסון ושאר הפועלים בניצוחו של הגאון בורשטיין יביאו עוד קצת רגעי קסם בדרך לרבע הגמר
כולם לראות את המשחק ולהחזיק אצבעות, כי זאת הנבחרת שלנו זה הכדורסל שלנו ואותו אנחנו אוהבים.












