[מידע] צום י' בטבת
עשרה בטבת
נקבע בתקופת המקרא, לאחר גלות בבל, כיום תענית המציין את תחילת המצור הבבלי על ירושלים,
שהוא המצור שהביא לחורבן ממלכת יהודה, ירושלים ובית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל,
כמתואר בספר מלכים ב':
"וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מ"ב כה,א).
המצור החל בעשרה בטבת בשנת 588 לפנה"ס, ונמשך שנה וחצי - עד כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש בט' באב בשנת 586 לפנה"ס.
צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב. גם כאשר חל עשרה בטבת בערב שבת מתענים באותו יום,
וצום זה דוחה גם אחד משבעת ימי המשתה של החתן (אם חל באותו יום),
על-פי הכתוב:
"אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהלים קלז,ה-ו).
בתפילת שחרית של עשרה בטבת אומרים סליחות ו"אבינו מלכנו", וקוראים בתורה "ויחל משה".
יום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה שמקום קבורתם ותאריך מותם לא נודעו.
ביום זה נוהגים להדליק נרות נשמה, לומר "קדיש" ותפילה לעילוי נשמות הנספים.
©ויקיפדיה
בובית יש רק אחת 
ציטוט ההודעה
