הבדילו בין דמיון למציאות
הקנאה מבטאת יותר מכל את חוסר המודעות של האדם למהותו ומהות חייו,
הוא אינו מודע לצרכיו האמיתיים, ותמיד "מדמיין" שאילו היה לו את אותם הדברים שאין לו ויש לחברו,
אז חייו היו הרבה יותר רגועים ומאושרים, הוא לא שואל את עצמו האם צרכים אלו עונים למטרת יעודי?
זה כלל לא עומד בראשו, הוא אינו מסתכל על סף אושרו של האחר אלא על המרכיבים בחייו,
ואין זה משנה אם מרכיבים אלו עשו את שכנו מאושר או לא, הוא בטוח שהרכב שלא שלו,
אף שאינו עושה את בעליו למאושרים, אותו הוא אכן יהפוך למאושר עלי אדמות,
האם כשיגיע אליו רכבו של השכן תחושתו תהיה תחושת סיפוק וחייו יהפכו לחיי רוגע? כלל וכלל לא,
תמיד יחול אצלו הכלל "הדשא של השכן ירוק יותר" אתמול זה היה הרכב, היום זה העבודה, ומחר זאת האשה, וכל ימיו הופכים למרירים ועצובים.
האם באמת הדברים שאנו צריכים הם צורך אמיתי שלנו להמשך תפקודינו?
או שמא כל צורכינו הוא צורך שלא יהיה לאחר מה שאין לנו או שיהיה לנו מה שיש לאחר? התשובות לשאלות אלו הם פתרון יסודי לרבים מ"הבעיות האמיתיות" שלנו, לעתים אנו רוצים כל כך דבר מה, אנו משקיעים זמן, מחשבה,
וממון רב להשגתו ולא תמיד בהצלחה מרובה, חסרונו מתסכל ומעכיר את חיינו, אילו נעצור לרגע במהלך ריצתנו העיוורת, נתבונן היטב בנפשינו, ונשאל "האם באמת אני צריך את זה?" יתכן שנצטרך לרוץ ריצה הרבה יותר מטורפת בדרך חזרה על מנת שלא נפסיד את הדברים האמיתיים בחיינו,
אלו שהזנחנו לטובת "פרי דמיוננו" המראה לנו צל הרים כהרים והופך את הטפל והשולי לבעל ערך רב ומרכזי באשיותנו.
ההתגברות על הקנאה
האם ניתן להתגבר על רגש זה ולבטלו?
האמת, שעלינו לשאול תחילה האם בכלל ראוי כי נבטלו כליל? משום שביסודה של הקנאה טמון אפיק חיובי שבעזרתו אנו יכולים לצעוד קדימה, חכמים הגדירו את הקנאה החיובית בשם "קנאת סופרים".
קנאת סופרים היא החלק המניע אותנו פעמים רבות ופותח בפנינו צוהר לנבכי נשמתינו,
בעצם, ניתן לומר שהגבול בין הקנאה השלילית לקנאה החיובית עובר דרך היכולת שלנו לנתח נכונה את מה שראינו או שמענו, דוגמא: השכן שלי קיבל משרת מנהל במתנ"ס השכונתי,
אני שמעתי על תפקידו החדש, כך אתייחס לידיעה בראיית הקנאה השלילית:
"כמה כסף הוא בטח עושה, מה כבר הוא שווה, תראה איזה מזל יש לבן אדם, אני בחיים לא הייתי שם אותו שם, אם כבר הייתי שם מישהו בשכונה כמנהל המתנ"ס זה היה אותי, בלתי נסבל איך שהוא יודע לקדם את עצמו ולהעלים את הכשרונות האמיתיים שבסביבה, וודאי היה כאן איזה דיל פוליטי לא כשר" ראייה זו מביאה לתסכול וזעם רב, שתחילה נסתר הוא תחת רובדי הנפש העדינים אך מהר מאוד פורץ כהר געש ומותיר את חותמו ביחסי השכנות
הישנים – חדשים.
לעומתה הקנאה החיובית היא קנאת החכם שמגיב
: כל הכבוד, אם הוא הצליח להגיע למשרת מנהל, כנראה שבעמל רב השיג את זה, לא הייתי חושב בחיים שיקחו אותו לתפקיד, ובמחשבה שניה למה אני לא? למה דווקא הוא? אולי הסיבה משום שאינני מתאמץ מספיק כמותו?
רגע, האם באמת אני רוצה להיות מנהל מתנ"ס כמו שכני?
אולי לא, אולי זה לא בשבילי? אבל אולי כן, אז אם כן, כדאי לי ללמוד ממנו אין סיבה שלא אצליח כמו שכני" גישה זו היא גם גישת הקנאה,
אך היא אינה שוללת את האחר אלא מחייבת אותי על סמך הצלחתו,
קנאה זו מביאה אותי לניתוח אמיתי של הצרכים שלי לדעת האם הנאות והשגות שכני הם כדאיים בחצרי או שמא אלו הם השגותיו לפי צרכי חייו, לי ישנם מטרות שונות וצרכים אחרים, אם אכן אגיע למסקנה כי צרכי תואמים את השגותיו, הרי שהדרך להשיגם תהיה בפירגון ולמידה מלקחי השכן, זוהי קנאת סופרים חיובית, מקדמת, ומקרבת ואינה מרחקת בין אנשים.
מכיוון שרגש זה הוא "רגש מקדם" הכרחי מצד אחד למימושנו האישי,
אך גם הרסני לאשיותנו מצידו האחר, קשה מאוד אם בכלל לדכאו כליל, ואין ראוי לעשות כך,
משימתינו היא לצמצם את שליליותו ולהקטינו במידה רבה כפי האפשר לתועלת איכות חיינו,
ומימוש הפוטנציאל הטמון בנו.
שלכם,
יצחק