אם נחפש באדם אדם ,נמצא מלאך


בואו נפזר את מסך הערפל,

בואו נעמוד באור ולא בצל.


(לעילוי נשמת גלעד שטיגליץ הי"ד ובנימין דידי ז"ל.)



כולנו צריכים לחזור בתשובה, כל אחד לפי הרמה שלו.

מי שמתלמידיו של אברהם אבינו אז יש לו נטייה לראות את האנושות בעין טובה, ומי שמתלמידיו של בלעם הרשע אז יש לו נטייה לראות הכל בעין רעה (מס' אבות פרק ה,יט), כלומר חיפוש הנקודות השחורות בזרם מסוים, בסביבה בכלל, ועל אנשים בפרט.

כשאנו עומדים מול המראה בבוקר ורואים שהשיער שלנו לא במקום, אנו לא מסרקים את המראה אלא את הראש, אנו לא מאמינים שאנו נמצאים בתוך המראה. אז למה בחיים אנו מנסים לסרק אחרים במקום את עצמנו? הרי אנשים הם המראה שלנו.

"זה שמראים לו מלמעלה שיש בחברו עניין הזקוק לתיקון, הרי זו הוראה שהרע נמצא בו והוא צריך לתקן את עצמו. כשאדם רואה רע בזולתו זו הוכחה שדוגמת אותו הרע נמצא בו בדוגמת אדם המביט בראי. דורנו זה הוא שארית הפלטה מהשואה והוא בבחינת "אוד מוצל מאש", וחלילה לקטרג עליהם. בדורנו זה העיקר צריך להיות לחזק ולעודד רוחם של ישראל ע"י הדגשת מעלתו של כל אחד מישראל" (רבי מנחם מענדל שניאורסאהן מליובאוויטש, שערי אהבת ישראל עמ' רח, ליקוטי שיחות כז עמ' 88, "התקשרות" פר' ואתחנן תשכ'ט מס' רסא עמ' 9).

חיפוש החיובי בחיים ולימוד זכות זו דרך החיים של היהדות "ובחרת בחיים" ("כל המלמד סנגוריה על ישראל, הקב"ה מרוממו בעולם" פסיקתא דרב כהנא ר"פ וזאת הברכה), ואף הקב"ה מלמד זכות על הרשע (ליקוטי מוהר"ן אות נה).

ההסתכלות החיובית על החילונים (ועמך כולם צדיקים בלי צד מצוות ומעשים טובים, מהר"ל דרך חיים עמ' יא), על המדינה (קידוש ד' גדול מחילול ד', תלמוד ירושלמי קידושין ד,א), על המרידה הרוחנית בתחיית האומה (המעשים כולם עומדים בצורה עוברית, כל ההוויה כולה נשמות אפרוחים או ביצים, ורוח אלוהים מרחפת עליהם, ומשיח גנוז הוא בקן ציפור. גם כל הכוחות השוללים שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו כמו הכוחות החיוביים. והכוחות השוללים שמצטרפים אל הכל לעשות את הצביון של המטרה העליונה, שם בעומק ירידתם אורה חיובית עליונה גנוזה. אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת והבזויה בא יבוא אור עליון שיעמיד במרחב רגלי ישראל ויתרומם בכבוד קרן עם יודעי אלוהיו, יאיר אור על כל מחשכים, יעודד קדושי עליונים בישועת אמת, הראי"ה קוק אורות עמ' לא, ארץ חפץ עמ' סד), על נוער הכיפות הזרוקות (דורנו הוא דור נפלא, הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונישא, הוא כולו זכאי וכולו חייב, מאמר הדור של הראי"ה קוק), על פושעי ישראל (יש אנשים שהם פושעי ישראל ומחוברים אל כלל ישראל, ארץ ישראל ותחיית האומה, נפשם מתוקנת, הם רשעים במובן הרוחני וצדיקים במובן הלאומי. ארץ ישראל שבה לתחייה ע"י כוחות הנדחפים ע"י רעיונות עמומים, הרהורי לב מלאים מחשכים וקצפי ייאוש ומודלחים בכפירה, אך בתוך תוכם מסתתרת שכינת אל חי, הראי"ה קוק, "התרבות הישראלית", קובץ ספרותי-מדעי, הוצאת התרבות הישראלית, תרע"ג, יפו, וכן ידוע מאמרם של הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסבלב, הרבי מליוובאוויטש וכו.. בעניין לימוד זכות על הרשע), ובכלל על החיים (כל הנשמה תהלל יה, תהילים קנ), נותנת לאדם תחושה נפלאה של השקט הנכסף שהעולם רודף אחריו, של אספקלריא מאירה, ושמחת חיים פנימית שמובילה לעבודת ד' מאהבה. לעומת זה הסתכלות שלילית וחיפוש הנקודה השחורה כמו הזבוב שנדבק לליכלוך גורר כעס, ייאוש ועצבות.

רבנו הגדול, הראי"ה קוק זצ"ל הסתכל על העולם באספקלריא מאירה בעיני הבדולח שלו ואמר "אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות. הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר, צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע, כל שקר וכל כיעור, להיות מתהפך לאופי האמת והצדק, האור והטוב. הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה" (אורות הקודש חלק ג,קפה וערפלי טוהר עמוד לט).

רציתי לסיים במשפט אחד שכתב ילד דתי לאומי, בן 14, גלעד שטייגליץ הי"ד שנרצח בפיגוע לפני מספר שנים, ואני חושב שהוא ממצה את המאמר הזה, את החיים, ואת התורה, וזה הולך כך:

אם נחפש באדם מלאך – לא נמצא, אם נחפש במלאך אדם – לא נמצא, אבל אם נחפש באדם אדם – נמצא מלאך.

אז עד מתי נמשיך לברוח אל משחקים של כוח? בואו נפזר את מסך הערפל, בואו נעמוד באור ולא בצל...

(לעילוי נשמות כל הרוגי פעולות האיבה והטרור וחילי צבא הגנה לישראל ת.נ.צ.ב.ה)