"טוֹב לָלֶכֶת אֶל-בֵּית-אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל-בֵּית מִשְׁתֶּה--בַּאֲשֶׁר, הוּא סוֹף כָּל-הָאָדָם; וְהַחַי, יִתֵּן אֶל-לִבּוֹ"
(קהלת פרק ז' פסוק ב').


היום הייתי בשבעה אצל חבר שאמא שלו נפטרה.
התפללנו מנחה וערבית ובינהם היו דברי תורה.
אני ינסה לשחזר את מה ששמעתי, לעילוי נשמתה: גילה בת שרה [אני לא יודע מה שם אמה].

רב אחד אמר:

"טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב; וְיוֹם הַמָּוֶת, מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ"
(קהלת פרק ז' פסוק א').
מה הכוונה במילים והמוות מיום הוולדו?
למה יום המוות יותר טוב מיום הוולדו?
לכאורה, יום הולדת זהו היום השמח ביותר! מדוע יום המוות, שהוא עצוב - יותר טוב ממנו?

ועונה, שעם ישראל נמשלו לשמן, משום שכמו השמן, גם הם, אם תערבב אותם עם שאר העמים, הם יצופו על פני המים, ולא יתערבבו.

כמו שהשמן, בסוף הערבוב צף למעלה, כך גם השם הטוב, בסוף החיים, עולה למעלה.
בסוף החיים של האדם אז מתגלים כל מעשיו הטובים וזכויותיו יוצאות לאור.

למה השם טוב משמן טוב?

משום שהשם - מזמל את הרוחניות שבאדם. המטרה שלו, ההכוונה שלו, הייעוד שלו.
לעומת השמן, שמסמל את החיצוניות והחומריות בלבד.

השם, טוב מהשמן, משום שבסוף ימיו, מה נותר לאדם? מה נותר לו אם לא הרוחניות והפנימיות שלו?
כל השמן הולך לריק, ומה שנשאר זה רק השם.

ועוד, מה מיוחד בשם?

בושם למשל, אם תשים בושם, מי שקרוב אליך יריח אותו, אולם אם תתרחק מעט, כבר לא ירגישו בו.

השם לעומת זאת, נישא למרחקי מרחקים, עד סוף העולם.
לא סתם אומרים על אדם גדול ש"שמו הולך לפניו".
השם נישא לכל פינה ולכל מקום ולכן הוא עדיף בהרבה על השמן.

------

*מעשה זה שמעתי מפי הרב, אבל הרכתי אותו כבר, ואני זוכר שראיתי אותו אבל לא זוכר איפה במדויק. קטע יפה על כל פנים.

מעשה ברבי יהושוע בן לוי, שהתגלה אליו אליהו הנביא.
ריב"ל ביקש מאליהו שיקח אותו איתו ליום עבודה אצלו.
ריב"ל רצה לראות מה עושה אליהו ביום יום.
אליהו הסכים בתנאי אחד - אין שאלות. וריב"ל הסכים.

ריב"ל ואליהו הולכים בסדרך.. פתאום הם מגיעים לכפר אחד..
בכפר חיים עניים אבל בכל זאת מארחים את אליהו וריב"ל יפה ונותנים להם אוכל ומשקה וטפלים בהם.
לאחר שהם הולכים, אליהו אומר: "תמות הפרה שלהם".
בכפר הזה העני חי רק מהפרה, היא היתה הדבר היחיד שממנו הוא יכל להתפרנס ולאכול.

ריב"ל השתאה, הרי העני טיפל בו כל כך יפה, למה הוא אמר שתמות הפרה?

אבל, לא הוציא הגה מפיו, כי זכר את ההסכם.

אחר כך ממשכים בדרך ומגיעים לטירה של עשירים גדולים.
בטירהמגרשים אותם בבושת פננים ולא נותנים להם לא אוכל ולא מים ואפילו לא קורת גג.
כשהם מתרחקים מהדירה אומר אליהו "הלוואי שיבנה פה הקיר במהרה". [שכן הטירה עוד לא היתה גמורה לגמרי]

ריה"ל המום, הרי הם התנהגו בצורה מבישה, מדוע אליהו עוזר להם<? - אבל הוא לא מדבר.

ממשכים הם בדרך ומגיעים לעיירה של עניים..
בעיירה מקבלים אותם כולם בבית הכנסת וכשהם רואים את אליהו וריב"ל ישר קופצים על ההזדמנות וכל אחד מצייע להם הכנסת אורחים אף על פי שהם עניים..

כשהם עוזבים, אומר אליהו "שיהיה להם פרנס אחד".
פרנס אחד - הכוונה שיהיה עשיר אחד בעיירה.
ריב"ל תמה מאוד, למה בירך אותם רק בעשיר אחד? הם כולם היו נדיבים וטובי לב! למה לא ברך את כולם?
אבל הוא זוכר ושותק.

ממשכים ומגיעים לעיירה דומה, רק שהפעם של עשירים.
לעומת הקודמת, בעיירה הזו מקבלים אותם בקריריות, אף אחד לא מתיחס אליההם ומשאירים אותם להסתובב ברחוב הקר.
כשהם עוזבים אומר אליהו "שיהיה להם הרבה פרנסים,".
כלומר שיהיו הרבה עשירים גדולים בעיירה זו.

כאן רבי יהושוע בן לוי לא יכול יותר ואומר:
"אליהו, עד כאן שתקתי, אני לא יכול יותר, למה בהתחלה אמרת שתמות הפרה של העני שאירח אותנו כל כך טוב? ולמה אחרי זה אמרת שיבנה הקיר בטירה של העשיר הקמצן והרשע? ולמה בעיירה של העניים אמרת שיהיה להם רק פרנס אחד ולא הרבה? ולמה פה בעיירה של העשירים הרעים אמרת שיהיה להם הרבה פרנסים?

אומר לו אליהו:

טוב אגלה לך, אבל לא תוכל להמשיך ללכת איתי.

וכאן זה מתקשר בצורה יפה לפרשת השבוע.

"ראה אנכי נותן לפניך את הברכה והקללה."

אנו, ברוב סכלותינו, חושבים שאנו יודעים חשבונות של מעלה. שזה קללה וזה ברכה.
אולם פה, זהו עולם של שקר, אין אנו יודעים דבר וחצי דבר.
רק הקב"ה יודע ומכוון הכל.

אומר אליהו:

למשל, העני שאמרתי שפרתו תמות, נגזר שהוא ימות, אבל במקום שהוא ימות ומשפחתו תסבול עוד יותר כי לא יהיה מי שיפרנ אותם, אמרתי שהפרה תמות.
וכי לא עדיף ככה?

ואצל העשיר הרשע, בכוונה אמרתי שיקום הקיר מעצמו, כי בשביל לבננות קירף, צריך לחפור ליסודות, ואפ היו חופרים ליסדוות היו מגלים אוצר שהיה הופך אותם לעשירים כקורח, והרי לא מגיע להם על התנהגותם הפושעת!

אאאת העניים הטובים ברכתי רק בפרנס אחד, משום ש"בעל המאה הוא גם בעל הדעה"
תחשוב מה היה קורכה אילו כולם היו עשירים, כולם היו מתוכחים זה עם זה כי כולם היו בעלי הדעה, ובמקום לחיות בטוב כמו8 עכשיו הם רק היו רבים כל היום.

אצל העשירים הרעים, בכוונה אמרתי שהייו כולם פרנסים כי זה יגרום להם לויכוחים ומריביות שיקשו עליהם.

הנה כאן אתה מבין, שמה שאתה רואה כקללה אולי בכלל ברכה הוא ולהפך.

*פה הוא קשיר את זה לאמא של החבר.. שאין אנו יודעים חשבונות של מקום וכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה.



שנזכה לביאת המשיח, בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות, לתחיית המתים וגאולה שלמה קרובה במהרה בימינו אמן.

לזכרה של גילה בת שרה, תהא נשתמה צרורה בצרור החיים.