נתחיל במקום בו כל הצרות מתחילות- צו ראשון.

-לפני שנה (לפחות) הצבא גילה שאני קיים ושלח לי תאריך התייצבות לצו ראשון.
-אחרי שהלכתי לבדיקה שגרתית אצל רופא המשפחה עקב צורך השלמת פרטים היא גילתה לי שקצב הפעימות שלי לא סדיר.
-מיליון ואחת בדיקות, הרצות ממקום למקום, מבי"ח קרוב לרחוק, עם מכשירים מחוברים למשך תקופות של בין חצי שעה של פעילות מוגברת על הליכון ל24 שעות של פעילות רגילה של יומיום הביאו למסקנה הלא צפויה שאין לי בעייה מיוחדת ואני בסדר גמור חוץ מדליפה קלה במסתם של הלב (בעיה שקיימת באופן לא מורגש אצל 1 לכל 3 אנשים בעולם).
-הצבא מגלה שעל דבר כזה אי אפשר להוריד לי את הפרופיל ל24 ולהיפטר ממני לגמרי או אפילו ל64 ולהגביל לי את האפשרויות כדי שלא אהיה קרבי.
- הצבא מגלה תושייה ומחפש בבתי הספר שאליהם הלכתי אם קיימת איזושהי בעייה פסכוליגית שבגינה ניתן לשחרר אותי מהשירות או למנוע ממני שירות קרבי.
-יועצת בית ספר כרמים כרמיאל יותר משמחה לשתף את הצבא בבעיות חברתיות שהיו לי עם הנוער המסומם בבית הספר (אני מנודה חברתית מהקבוצה הזאת כי אני לא מעשן בכלל).
-כמובן שהדבר אוטומאטית חוסם אותי מלהסתדר ביחידות כמו גולני אבל הצבא יוצא לארג' איתי ואומר שבגלל בעיות חברתיות אינני מסוגל לשרת בחיל קרבי.
-פה מתחיל השקט הגדול...




-כמה חודשים מאוחר יותר, שבהם לא ניתן לי שום מידע לגבי הגיוס שלי, אני מחליט לעבוד במפעל.
-חודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד וכבר הגעתי לרמה של מפעיל מכונה בודד (מכוון את המכונה, מכניס את חומר הגלם, יושב בתחנה שלי במסוע המכונה ומבריג שני ברגים לתוך כל חלק שעובר) אני מקבל תאריך גיוס ל21.12.07.
- בגלל שאין מנילה ואני מתחיל להילחץ, אני מתקשר לשכה ואחת האופציות במשיבון האוטומאטי היא להירשם לקד"צ נהיגה.
-נרשמתי.
-אחרי שבוע אני כבר בלימודי תיאוריה בטבריה.
- שבוע אחרי זה כבר עברתי תיאוריה ואני מבקש ללמוד בנתיבי הגליל כרמיאל כי זה בעיר שבה אני גר וזה עם מורה שאני מכיר.
-מתברר השהצבא החליט לעשות מכרזים במקום פשוט לחלק וואוצ'רים ולכן התהליך מתעקב (תלימידים שעברו שלא מכרמיאל מתחילים ללמוד באותו היום שעברו או יום אחרי).
-חודש אחרי שעברתי את התיאוריה אני יושב פה ורושם את הפוסט הזה כי לא משנה כמה אני מתקשר וכמה אני מאיים לעזוב (כאילו שאני באמת יכול) עוד לא התחלתי ללמוד נהיגה.


טיפים, עזרה בקשרים או הזדהויות ממישהו?