נוהג היה רבי מאיר לשהות בבית הכנסת לאחר תפלת שחרית עד ארבע שעות
של היום. פעם הקדים ויצא שלא כהרגלו. תמה בלבו: מההיום מיומים שהקדימו
רגלי לצאת מבית המדרש? שמא הקדוש ברוך הוא עושה היום נס על ידי

בעודו עומד ומהרהר, ראה שני נחשים קרבים לעמתו. שמע רבי מאיר שהאחד
שואל לחברו: "לאן פניך מועדות?" והלה משיבו:"הקדוש ברוך הוא שלחני להרג
את יהודה הענתותי, את אשתו ואת כל יוצאי חלציו, מפני שמימיו לא עשה צדקה
"מנכסיו

בשמע רבי מאיר את שיחם ושיגם של הנחשים, החליט לשים פעמיו אל ביתו של
יהודה הענתותי ולזכותו במצות צדקה, כדי למלט נפשו ונפש בני ביתו מגזרת
המיתה המרחפת על ראשם

בדרך הלוכו הגיע רבי מאיר לנחל מים, ופגע בנחש שבקש אף הוא לחצות את
הנחל כדי להרג את יהודה הענתותי

אמר לו רבי מאיר: "גוזרני עליך שלא תעבר את הנחל בלתי רשותי!" נעמד הנחש
ולא המשיך בשליחותו. רבי מאיר הזדרז והגיע לבית יהודה הענתותי. טרם הכנסו
עטף בצעיף את פניו לבל יזהוהו, והדפק על דלת הבית. ראהו יהודה הענתותי
ואמר לבני ביתו:"כמדמני שגנב הוא, המבקש לגנב את נכסינו". פנה רבי מאיר לאחוריו, ונחבא באבוס הגמלים

ביני לביני התישב יהודה הענתותי לסעד את לבו עם בני משפחתו. בא רבי מאיר
וישב ביניהם. ברם הבנים, שלמדו מאביהם את מדת הקמצנות, החלו רבים עם
האורח הבלתי קרוא, ובקשו לגרשו מביתם

:אמר להם רבי מאיר

"איני זז מכאן עד שאשביע את רעבוני"

כיון שכך הרפו ממנו, ונתנו לו לאכל ולשתות כרצונו. בתום הסעדה נטל רבי מאיר ככר לחם מן :השלחן ואמר ליהודה הענתותי

"טל ככר זה, תנהו לי ואמר: 'הא לך לצדקה"

אבל יהודה הענתותי בגדל קמצנותו גער באורח הבלתי מזהה, ואמר בנימת
:כעס

"!?לא דייך שאכלת לשבע, ועדין אתה מבקש יותר"

כיון שהגיעו לחלופי דברים שכאלו, כבה רבי מאיר את הנר והסיר את צעיפו מעל
פניו, והבהיק הבית מזיו פניו של רבי מאיר. מיד הכירוהו שהוא רבי מאיר, עמדו
על רגליהם ובקשו לפיסו. יהודה הענתותי ביזמתו נטל ככר לחם מן השלחן, תחבו לידי רבי מאיר ואמר: הרי זה לך לצדקה

פנה רבי מאיר ליהודה הענתותי ופקד עליו: "מהר ושלח את אשתך ללון בבית קרוביך, ואת בניך ובנותיך שגר לבית אחר..." יהודה הענתותי לא הבין בשלמה עליו לשלח את אשתו, אך חזקה עליו פקדתו של רבי מאיר, וצית לדבריו

כשחלפו שעתים מהלילה, נתן רבי מאיר רשות לנחש לחצות את הנחל

כשיצא רבי מאיר החוצה, נכנס הנחש לבית ובקש להרג את יהודה הענתותי. באותו רגע גורלי שב רבי מאיר וגער בנחש

"?מה טיבך כאן"

ואמר לו: הקדוש ברוך הוא שלחני להרג את יהודה ובני ביתו

מפני מה? - הקשה רבי מאיר

והנחש השיב: משום שכל ימיו לא עשה צדקה

ענהו רבי מאיר: והלוא אמש האכילני מלחמו והשקני מיינו; ולא זו בלבד, אלא
שנתן לי לחם וצידה דרך. צא נחש, צא מבית זה, כי אין לך רשות לשלט ביושבי
הבית, ולא לעשות להם דבר רע

בעל כרחו שלא בטובתו הוצא הנחש החוצה, ורבי מאיר סגר בעדו את הדלת

אמר רבי מאיר ליהודה הענתותי השמר והזהר לך ולנפשך לבל תפתח את דלת
הבית עד לאור הבקר

כעבר שעה שב הנחש בערמה, ודמה קולו לצליל קולה של אשת יהודה הענתותי
באמרו: אנא בעלי, פתח לי את הדלת, כי הצנה אחזה בי, והקר חדר לעצמותי

יהודה התרגש לשמע קולה המתחנן של רעיתו, ואץ לכוון הפתח. ברם רבי מאיר
מנע בעדו ואמר: אל תפתח, אשתך אינה עומדת שם

המתין הנחש קמעא, ושוב שם פניו אל הערמה. הפעם דבר בקול הבן בגדול: אנא אבי מחמד נפשי, רחם עלי והכניסני פנימה, כי יראתי מחיות רעות וטורפות

לבו של יהודה נקרע לגזרים, אבל רבי מאיר חזקו: אין זה בנך, לך שכב במנוחה על יצועך

הנחש נסה את מזלו בשלישית. הוא שב ודבר בקולם של ילדי יהודה הענתותי, המתחננים ומבקשים על נפשם להכנס פנימה. אך גם הפעם הניא רבי מאיר את
יהודה מלפתח את הדלת

בראות הנחש כי כלו כל הקצין, ורבי מאיר שומר בנאמנות על יהודה הענתותי, וממילא לא תצלח שליחותו להרגו, נזדעזע הנחש ונחבט לארץ בקרקע ואמר: "אוי שהעליונים גוזרים והתחתונים מבטלים" הפיל עצמו ומת

ביני לביני האיר היום, ובני הבית שבו למעונם. אמר רבי מאיר ליהודה: שאל
אותם, אם באו הלילה לקרא לך ולבקש רחמים על עצמם

האישה והילדים השיבו בשלילה

אמר לו רבי מאיר: יהודה, בוא עמי ואראה לך מי הוא זה שקרא לך כל הלילה


יצאו החוצה, וראו את הנחש מטל מת על מפתן הבית. מיד התחיל יהודה
הענתותי לתת שבח והודיה לקדוש ברוך הוא: "ברוך המקום שעשה לי נס". אף
הוסיף והודה לרבי מאיר על היותו השליח הטוב להצלתו. באותו מעמד נהפך לבו בקרבו, ויהודה הענתותי נשבע, שכל עני שיבוא אליו לא ישיב פניו ריקם, כי
גדולה צדקה המצלת מן המיתה