היום, מוציא אהוד בנאי את "שלושה ימים", סינגל ראשון מתוך אלבומו החדש, "שיר חדש". האלבום, שמכיל 15 זמירות - ושמו לקוח מספר תהילים, שמופיע בלא מעט פסוקים. "אני מעדיף לקרוא לו אלבום זמירות, לא פיוטים", ציין במסיבת עיתונאים שנערכה הבוקר, "אני לא פייטן, לא כולם יכולים לשיר פיוטים, כולם יכולים לשיר זמירות בכל אירוע".
את האלבום הקליט על סרט הקלטה באולפן ולא על מחשב, בכדי לשמור על צליל חם. "השתדלתי לשמור על הלחנים והטעמים המקוריים, ויחד איתם לומר את הפירוש האישי שלי ושל המוסיקאים איתם עבדתי. רצוננו היה לקחת את האוצר הזה, את היין הטוב והישן, ולהאיר אותו מחדש".
אהוד בנאי נותן למערכת להתנגן עם השיר הראשון, "אודה לאל", כשהוא מתיישב על הספה. השיר נכתב על-ידי שמעיה הקוסון ללחן עממי, והוא פיוט שלמד מאביו, שעוסק בהתחדשות של בוקר. "כפי ששמעתי ולמדתי מאבי יעקב ז"ל, ששמע מאביו, מאיר ז"ל. מושר באשמורת הבוקר לפני הסליחות". הוא משתף.
"יש לזמירות ארבעה מקורות", מסביר בנאי. הראשון הוא משפחתי, כפי ששמע מאביו וסבו, המקור התימני, מבית הכנסת המשפחתי שלו בירושלים, אותו היטיב לתאר כבית הכנסת הראשון שהגיע אליו, והוקסם ממנו. ישנו גם המקור האשכנזי וה"מעין הבלתי נדלה של שירתו של רבי שלמה קרליבך זצ"ל".
"גיליתי את רבי קרליבך בגיל 17, דווקא בגיל שלא הייתי מחובר לזה", הוא מספר, "אז שמעתי ביטלס, פינק פלויד, רוק מתקדם ולצד זה היה תקליט של שלמה קרליבך. כשקרליבך הגיע לארץ, הוא עלה לבמה וזה היה נראה כמו חבורת דוסים שלקחו, סליחה על הביטוי, טריפ... זו אהבה שמתעצמת עם השנים".
לפני כל שיר, נותן בנאי הקדמה ומספר על המשמעות של כל זמירה בעיניו. בשיר השביעי, "אל אדון על כל המעשים", הוא מספר על החוויה היפה בבית הכנסת האשכנזי לראשונה, שנכנס אליו בכדי להשלים מניין. "זה היה בית כנסת עם ריח של שטיבל, עתיק מאוד, צהוב מאוד, אפילו עלוב. היה ריהוט צהוב וישן". הוא נזכר ומספר על "פרץ האשכנזיות", שיצא מתוכו אחרי החוויה. "מאז הפכתי את בית הכנסת לשלי", היום הוא יכול להתגאות בהיותו סגן הגבאי.
"לקחתי מודל מגוי גדול - ברוס ספרינגסטין" הוא מתוודה, כשעונה על אחת השאלות שנשאל. ספרינגסטין הוציא בעבר אלבום עם שירי עם, כך שאת "שיר חדש", מציג בנאי כ"מוסיקת פולק שהיתה לי הרגשה שלא מקבלת יותר מדי תשומת לב". אך בסופו של הבוקר הוא מסביר שלא מדובר במסורת שתמשיך, אלא באלבום שהוא חולם לעשות כבר הרבה שנים. " בראסטה מאן, היה סולו של קלרינט חסידי, כבר אז היה גרעין כמוס בתוך המוסיקה שלי. זה לא שמעכשיו אשיר רק 'שבחי ירושלים'".

קרדיט למגזין מוזיקה 24.

שיהיה לו בהצלחה...
שמעתי את הסינגל, נשמע נחמד.. =]