[סיפור] סיפור אמיתי שקשור לצניעות *בנות נא להיכנס זה חשוב לכן
הצוואה האחרונה
זהו מכתבה האחרון של רויטל,ימים ספורים לפני המוות
לקוח מהעלון "טוב לחסות בה'"
הכל אמת לאמיתה
כתבה נורא רצינית אנא קיראו ותפנימו במיוחד אתן הבנות!!!
נכתב בגוף ראשון של הכותבת.
אני כותבת אליכן ברגעיי האחורנים בשארית הכוחות שנותרו בי.
כן,אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני סוף, צעירה אבל השערים בפני נסגרים...
אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עליו.... גם אני חלמתי רבות על הילדים שיוולדו לי והבעל שאחיה איתו.
אבל... אלוקים גזר אחרת.
נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ... מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני יפה...מאז שהייתי ילדה בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פני המיוחדים, גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר,ואני לא מגזימה.
הייתי ילדה חכמה מאוד גדלתי וטיפחתי את היופי הז יותר ויותר,העידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות חברות,מעמד וכבוד.
למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל דאגתי להיראות טוב,יותר מדי טוב.
אהבתי ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את גופי. שערי הארוך,המיוחד היה תמיד גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה, איך אפשר לבלוט יותר להיראות יותר במיוחד אהבתי לצאת בחצאית קצרה שלרגליי מגף ארוך.
נהנתי לחוש איך מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים... בעוונותיי זה עשה לי טוב!
כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר נמשכתי בחבלי הקסם למעגל הזה שנקרא-להיראות, להתבלט.
זכרוני מילותיה של מורתי-"רויטל קיבלת מתנה נדירה יופי מיוחד,זה הניסיון שלך. שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה ינתן לאדם המתאים"
הייתי שיכורה מרדיפה אחרי עוד בגד בולט,ועוד מראה שחצן שיסובב את כולם... היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי מאות ואולי אלפי אנשים בלבוש שלי... עשי זאת בהנאה אמיתי.
האיתות הראשון היה בערב אחד... עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, קצוות שערות ראשי נגעו באש שמתחת למחבט, בתוך שניות הפך שערי ללהבה של אש גדולה ואדמונית שערי היפה נשרף, אבל ניצלתי.
בבי"ח שכבתי בכיתי ללא הרף על שערי השרוף ואבי יושב לצידי ואומר- "רויטל, ה' עשה לנו נס יכולת כולך להישרף... אנא תביני זה טובתך, תשתני והכל מאחורינו"
אבל לא שמעתי לאבי ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה..והאיתות נשכח מליבי.
תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב... כל מה שביקשתי ניתן לי מיד.
הייתה לי סבתא צדיקה שאלייה הייתי קשורה מאוד.
היא מאוד כאבה את מצב הרוחני שלי והייתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, הייתה נותנת לי כסף לקנות בגדים צנועים אבל זה לא עזר. שהייתי בת 16 וחצי היא נפטרה, בכיתי עלייה נורא..היא הייתה חלק מהעולם שלי.
אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם ל להתחזקות קלה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם.
בסוף הגיעה ההתראה השניה.
באחד הלילות חלמתי על סבתי יושבת על אבן ובכתה.
שאלתי :"סבתא למה את בוכה?!" היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה.
התעוררתי מזועזעת ניסיתי להירגע והצלחתי. מעשה זה פרח מזכרוני עד מהרה וכך האיתות השני חלף.
ואז זה הגיע...אמנם בהדרגה אך בעיקביות.
בהתחלה אלו היו כאבי ראש סטנדרטיים.
כעבור חודש לא יכולתי לעמוד מרב כאב. הדרך למרפאה הייתה מלאה חששות וכך גם הציפייה לתוצאות של הבדיקות המקיפות.
הרופא אמר את שלו "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה " פרצתי בבכי וביקשתי הסברים.
אני נושאתי גידול, המוות הוא עיניין של זמן,
לפתע ניזכרתי בחלום של סבתא הבוכה ומצביעה על ראשה. אך אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכל היום היה נראה אחרת... אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות.
הטיפולים כה כואבים זה פשוט מוות הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם את כל מה שיש לי בפנים.
אלוקים הטוב.. אתה טוב ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמיך הרבים?!
שערי המדהים נשר תוך מס' חודשים נותרתי קירחת, חיוורת וחלשה.
ה' נתן לי פיקדיון יקר, יופי מיוחד,ואני השתמשתי בו הפוך, במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלוקים!
אני היום בת 19, מיוסרת מהחיים, מלאה כאבים ימיי הסםורים, המחלה גוברת אני רואה את המוות קרוב, אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי. אתן,אחיות שלי אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע תשמעו לדברי האחרונים שמרו על צניעותכן מכל משמר,מה יישאר לנו אח"כ,מה,יש דין ויש דיין הוא רואה הכל ויודע הכל.
אל תחכו לאיתותים תתחזקו בצניעות בשבילי.
הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית הכח שיש בי אלוקים, אני מבקשת תגידו שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת, אני רוצה לחיות
רויטל אברהם.
רויטל נפטרה כמה זמן לאחר שכתבה את המכתב והצוואה שהשאירה הייתה לפרסם את המכתב שלה ברבים...יהיה זכרה ברוך
בנות בקשה אישית ממני אנא לכו צנוע ואל תחטיאו את הרבים
אנא פרסמו צוואה זו במקומות אחרים שבנות יקחו את זה לתשומת ליבם
ציטוט ההודעה
