[מידע]צדיק ורע לו
בס"ד
שני היסודות המרכיבים את ה"השגחה האלוקית" הם: א. הידיעה - מעשיהם של כל בני האדם גלויים וידועים לפני האלוקים. ב. הנהגת הגמול - אלוקים גומל לכל אחד שכר או עונש בהתאם למעשיו. כפי שמנסח זאת הרמב"ם בשניים מתוך י"ג עיקרי האמונה:
"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם".
"אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו גומל טוב למי שישמור מצוותיו ויעניש למי שיעבור על מצוותיו".
אלא שלכאורה, יסודות אמונה אלו מתנגשים עם המציאות הנראית שונה. סבלם של צדיקים לא מעטים לעומת הצלחתם ועושרם של רשעים רבים, לכאורה, מוכיח שהקב"ה אינו משגיח על ברואיו.
סתירה קשה זו, הידועה כשאלת: "מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?" הטרידה רבים, שהתקשו להבין כיצד יתכן שמציאות זו אינה נוגדת את הנהגת השכר והעונש האלוקית הפועלת על פי הצדק המוחלט.
משה רבינו, גדול הנביאים, שאל וביקש מהקב"ה: "הודיעני נא את דרכיך" (שמות ל"ג, י"ג), וכוונתו היתה: "מפני מה יש צדיק ורע לו ויש רשע וטוב לו?".
בדברי הנביאים נשאלה השאלה באופן גלוי וברור, כשאלת חבקוק הנביא: "למה תביט בוגדים, תחריש כבלע רשע צדיק ממנו" (חבקוק א', י"ג).
וכך גם איוב. מכותיו שבאו עליו בזו אחר זו - יסוריו האיומים, מיתת בניו, אובדן רכושו ו"בגידת" אוהביו ורעיו - הביאו לפתחו בעיה מייסרת זו: מדוע באו עליו כל אלו, על אף צדקותו המופלגת?
מציאות זו היוותה, לדעתו, סתירה כואבת ומייסרת לעקרון הצדק האלוקי שבו האמין כל חייו - שהקב"ה מייסר את הרשעים בלבד, ואילו לצדיקים גומל שכר טוב.
איוב היה מודע לצדקתו, וכפי עדותו על עצמו: "חלילה לי אם אצדיק אתכם, עד אגווע לא אסיר תומתי ממני. בצדקתי החזקתי לא ארפה, ולא יחרף לבבי מימי" (איוב כ"ז, ה'-ו').
איוב ידע בוודאות שאין בו חטא. ומאחר שלא מצא סיבה סבירה להצדיק את יסוריו, הגיע לכפירה בהשגחה האלוקית.
כפירתו של איוב לא היתה בהשגחה הכללית - שהקב"ה משגיח על כל המין האנושי שלא יאבד, אלא בהשגחה הפרטית - השגחה באופן פרטי על כל אדם, בהתאם למעשיו.
אף שידע איוב, שאחת מסיבות היסורים היא: ש"אין יסורים בלא חטא", עם כל זאת, הויכוח העיקרי של חבריו עמו היה: האם באו ייסוריו כעונש על חטאיו, והם אכן מוכיחים את רשעתו ואת חטאיו, או כטענתו של איוב: שאין בו כל חטא.
מספר תשובות נאמרו בספר על ידי איוב וחבריו:
א. תשובתו של אליהוא: "רוטפש בשרו מנער, ישוב לימי עלומיו" (איוב ל"ג, כ"ה). גלגולי נשמות. אף הצדיקים חטאו בעבר, בגלגולם הקודם בעולם. הקב"ה, ברוב חסדו, מייסרם ביסורים בגלגולם החדש, כדי לנקותם ולזככם ולהנחילם את העולם הבא.
מאחר שהיה איוב גלגול נשמתו של תרח אבי אברהם, באו עליו היסורים כדי לטהרו מחטא העבודה הזרה שהיה דבוק בו בחייו הקודמים.
זו היא גם הסיבה לטובה הבאה לרשעים מסויימים. שכן זהו שכרם על המצוות שעשו בגלגולם הקודם.
ב. תשובה נוספת עונה איוב עצמו: אף שיסוריו אינם באים כעונש על חטאים, אולם קיימת סיבה נוספת ליסורים, והיא: "ניסיון ההתמודדות עם הסבל".
"למסת נקיים ילעג" (איוב ט', כ"ג) - השטן לועג לניסיון שהקב"ה מנסה (את הנקיים), ומלקן (ביסורים, כדי) לדעת אם יחזיקו בתומתם.
נסיונותיהם של בני האדם שונים מאד זה מזה. הדוגמה המוכרת היא: נסיון העוני והעושר. ברור, שנסיונותיו של העני שונים משל העשיר.
שוני זה בולט לעין לא רק בהבדלי המעמדות, אלא גם בתחומים נוספים, כמו: גילו של האדם. כל גיל מאופיין בהתמודדויות מסוג שונה. ברור שנסיונותיו של אדם זקן אינם דומים לניסיונותיהם של הצעירים.
לעתים הקב"ה קובע שסוג הנסיונות שילוו נשמה מסויימת יהיו מהסוג הקשה והמר - נסיון היסורים. תפקיד חיים הוא איפוא להתמודד מולם.
ג. תשובתו של צופר (איוב י', ז'): מציאות זו של "צדיק ורע לו", אינה משקפת את המציאות האמיתית. היא אינה אלא מקטע אחד - לעתים מקטע קטן מאד - מתוך שלם גדול. פעמים רבות, אותם חלקים חסרים - יוצרים את המציאות הלא מובנת שלפנינו.
המציאות שלפנינו היא בדרך כלל תוצאה או המשך של אירועים קודמים. ברור, שלא ניתן להסיק מסקנות כאשר המידע שבידי המתבונן מכיל רק קטעים בודדים מכלל הידע הרחב והחשוב הנוגע לענין.
ציטוט ההודעה
