פריקה
וזה טוב כמה שרע לי..
"עכשיו אני מבינה כמה סבלת למען השפיות שלך
ובזמן שאני מקשיבה, אולי הם לעולם לא יבינו
וכל עוד שאני אוהבת אותך - הם לעולם לא ידעו איך.
והעיניים שלך שוברות חומות, מסוגלות לראות את החשכה שבתוכי
וכשאני מבינה מה את מנסה לומר לי, ואיך נלחמת בשביל לאהוב אותי,
וכמה שרצית לשחרר אותה אל תוך זרועותיהם של אלה שאולי יקשיבו עכשיו -
אני מחבקת אותך חזק בתוך ערוגת פרחים ועננים מתנפחים.
וכשלא נותרה תקווה עוד בפנים בלילות נוצצים מכוכבים
אני כותבת לך עוד שיר שאיש לעולם לא יזכור, כמו הזרים שאת פוגשת,
שלעולם לא יטרחו לדעת מי את ולמה טיילת בשדרת הורדים,
ואולי הם יחשבו שהם יודעים למה התכוונת כשניסית לומר לי שאת...
ואולי הם לעולם לא יצליחו לאהוב אותך כפי שאני אהבתי, ועדיין האהבה שלך תישאר נאמנה.
ריח יסמין מתפזר לו באוויר, מוחצן מהצוואר הארוך שלך אל פני העולם,
ואת כמו ציור שאף צייר לעולם לא יוכל להביא לכדי ביטוי ראוי, חוץ מהאצבעות שלי,
ואני רוצה לשיר, ומתחילה לאט, כמו הצעדים שלך שאת נוקטת בזמן שאת נועלת את עקבי הזכוכית שלך
דעיכה אחרי דעיכה אני מרגישה איך הלב שלי מתמלא בחמצן,
אל תפסיקי לכבוש אותי בקסמייך, למרות שהעולם הזה לא התכוון ליצור יפה כמוך,
ואם תתני לי יד, ונרוץ בין צללים אל פחדים בתוך שדות פרחים בשעות שבהן כולם כבר ישנים
ונעמוד מתחת לאורו של הירח הזקן, נתחבק דקות ספורות וארוכות, ונתעורר אל חיי בלהות.
עכשיו אני מבינה כמה סבלת למען השפיות שלך
בגלל שלאהוב אותי זו לא אהבה בכלל, אבל אותך, הרוח נושאת לכל מקום
כמו עלה נידף, ככה את משוטטת בין הפערים והחתכים שהחיים כפו עליי,
מפזרת אבק כוכבים ומחוללת קסמים בגנים נעולים, שומרת הגן שלי.
הם לא יקשיבו
בגלל שהם לא יודעים איך.
אבל אולי עכשיו הם יצליחו."
סטפני.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי משתמש אנונימי
