[קטע] אלון תושב שדרות.
לקטע הזה אין שום קשר אלי, סתם יצא לי מהראש ישר אל הדף.
שנת 2000
"אימא?" שאלתי, מהסס.
"כן מתוק שלי"
"מתי," גמגמתי, בולע רוק בכוח. "מתי תגמר המלחמה?"
"אלוני, אלו רק כמה טילים, אני מבטיחה שבעוד כמה ימים כל הבלגאן הזה יגמר."
שנת 2008
עברו כבר 8 שנים מאז, והבלגאן לא נגמר עדין. אני כבר לא אלוני, נהייתי לבחור נוקשה יותר, אגוז שקשה לפתוח, אני לא מתחבר לילדים וגם לא נפתח לאנשים.
אני כבר לא תושב שדרות יותר, עברתי לבאר שבע לפני שבועיים, להורים שלי נמאס לחיות בהיסטריה.
עכשיו אני כבר בן 16, תעשו אתם את החישוב.
אחותי הקטנה הייתה נפגעת חרדה, היא עברה מספר טיפולים, לכל המשפחה זו הייתה חוויה קשה.
עכשיו, כשאנחנו בבאר שבע, הכרתי מישהי, ממש נחמדה, אבל קשה לי לדבר איתה בגלל ההתפתחות של השנים האחרונות.
לפני 8 שנים, הייתה מתקפה על שדרות, מכיוון עזה, שם יש את ארגון החמאס, טרוריסטים, שנמשכה 8 שנים, עד עכשיו.
כל דקה צבע אדום, לא הצלחנו לנשום, לפחות לנו היה ממ"ד בתוך הבית, מה שלאחרים אין.
עכשיו, צה"ל החל לתקוף, אבל החמאס חשפו טילי גראד שהגיעו למקומות רחוקים מאוד, אחד מהם הוא באר שבע.
כשעברנו לכאן מלפני שבועיים, לא ידענו שצה"ל יפתח באש ותחול מלחמה נוראית כל כך.
אני בקושי יוצא מהבית, כל היום מסתגר בתוך עצמי, מדי פעם שופך רגשות על הדף, כותב בלי הפסקה, בוכה למי שלא יתלונן.
מרוב כאב, ניסיתי פעם לחתוך את עצמי.
מרוב פחד, החלטתי שלא.
את האמת, הייתי מעדיף לא לחיות.
אני כל כך סובל שאין לי סיבה לחיות, סיבה להישאר בעולם הזה.
רק הילדה הזו, תמיד גורמת לי אושר ומהר מאוד מוציאה אותי מדיכאון.
אני חושב שאני אנסה להיפתח אליה, אני לא אפסיד כלום.
בינתיים אנחנו רק ידידים, מידי פעם בוקר טוב, איזה אסמס פה ושם, אפילו פעם יצאנו לסרט.
אבל אני מפחד, אם אני אאבד אותה, אני אתחרפן, היא כל מה שמחזיק אותי בחיים, החיוך המדהים שלה והאישיות המקסימה שלה.
נראה לי שאני אלך על זה.
אני מקווה שילך לי טוב איתה ושאהיה מאושר.
אם אאבד אותה, יכול להיות שאאבד את החיים שלי.
אלון.
נא להגיב ^_^
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי - CookiE -
F.c Maccabi Haifa
בראבו!
