תסתכלי לי בעיניים ותני לי למות. אני עוד כאן.
"זה לא רגש. תתבגרי", אני אומרת, לעצמי. שקרנית.
כי את לא רואה.
מכה, ועוד מכה ועוד אחת, בתקווה ליצור הדף, עוצמה - אולי כמעט מתאימה לשבור חומותייך.
ועוד מכה, לא אחת כואבת. אחת שתגע, אולי תצליח לחדור.
והנשימה שורפת, ובקושי אפשר לדבר - כי אבכה.
וליידך צריכים להיות חזקים.
תסתכלי לי בעיניים ותני לי למות; אני עוד כאן.
הן אדומות כמעט מדיי, ואת לא רואה.
הדמעות מחכות שם לאיזו נשיקה על קצה האף, או משהו.
משהו שיפסיק אותן. כמו שאת לא יודעת.
אני עוצמת עיניים. שלא תראי, ובמקום – גופי בוגד בי, כמו כולם, ודמעה זולגת.
לעזאזל,
את לא רואה?
אני פוקחת עיניי. את עוד שם, עומדת.
אני מגישה לך את ידי. קחי אותה, תתפסי בה ואל תתני לי ליפול.
תסתכלי לי בעיניים ותני לי למות, אני..





ציטוט ההודעה








