[פרסום] כוכבי הישרדות שרדו את בית ספר
שרדו את בית הספר. קיינד אוף
אחרי שחזינו על המסך ברגעי השיא והשפל שלהם,
ביקשנו מכוכבי הריאליטי שיספרו לנו על חוויותיהם הטראומטיות דווקא מימי בית הספר. יצא מביך
מיקי לוין | 1/9/2009
אריק אלפר, הישרדות:
"ניסיתי להתקבל לוועד כיתה, הדבר שהיה לי הכי חשוב בעולם.
אז, לא הייתי שועל פוליטי משופשף כמו היום, ובעיקר סמכתי על העובדה שאף אחד לא ישתתף בבחירות וככה אנצח.
אבל יומיים לפני הבחירות נכנס איזה אלון אחד,
והבטיח לכיתה הדפוקה שהייתי בה הבטחות שווא,
כמו ארגון מוזיקה בהפסקות.
אחרי כל הלוקשים שהוא האכיל אותם, הוא ניצח אותי בקול אחד.
זה היה היום השחור בחיי, כישלון אישי שרדף אותי, התפוצצתי מזה.
עד היום, בפגישות מחזור, אני לא מסוגל לראות אותו,
ומאז הבטחתי לעצמי שאעשה הכל על מנת לנצח".
אריק אלפר וחבר הכנסת ניצן הורביץ.
אולי תיקח שיעורים פרטיים בפוליטיקה מאחד עם נסיון?
צילום: אמיר מאירי
דן מנו, הישרדות:
"בבית ספר הריאלי בחיפה, סניף מרכז הכרמל, היה עץ פטל שאסור היה לטפס עליו.
בכל יום הייתי הולך לשם עם החבר שלי אייל והיינו מטפסים עליו ומורידים פירות.
יום אחד אני על העץ ומנהלת בית הספר, מרגלית, פתאום צועקת לי מלמטה:
'דן מנו, יכול להיות שאתה קוטף פטל מהעץ?
אמרתי לה: 'לא, המנהלת, רק טיפסתי להביא כדור.'
היו לי מלא פטלים ביד ולא ידעתי מה לעשות איתם ומרוב בהלה הכנסתי אותם לכיס של החולצה.
המנהלת צעקה לי לרדת מהעץ, ומהר מהר ירדתי.
בדרך נתקלתי באחד הענפים, ובלי שאשים לב כל הפירות בכיס התפוצצו ועשו לי עיגול סגול גדול באזור הכיס.
המנהלת, כמובן, חיכתה לי למטה וירדה עליי רצח".
דן מנו. מיץ פטל, מישהו? אמיר מאירי
נטע-לי זלצרמן, הישרדות:
"הייתי בכיתת ספורט בכיתה ח*,' ונסענו כל השכבה לעשות סקי מים בפארק דרום.
עליתי על הגלשן והתחלתי לעשות סקי מים, כאשר זרם מים חזק ניתז עליי.
אני מביטה לצדדים ורואה יותר ממאה ילדים נקרעים מצחוק.
לא הבנתי מה קרה, עד שקלטתי שהחלק האחורי של בגד הים שלי נפל מזרם המים החזק, וכל הישבן שלי היה חשוף.
כל כך התפדחתי, שמיד זרקתי את עצמי לתוך המים".
נטע לי זלצרמן. תחת מתקפת צחוק. צילום: אמיר מאירי
מירית וקנין, הישרדות:
" במסגרת הלימודים הייתי מדריכת של"ח, ובתחילת כיתה י"א
, בפעם הראשונה שיצאתי להדריך, היו צריכים לקפוץ מעל המים בנחל יהודיה.
כמדריכה רציתי לשמש דוגמה וקפצתי ראשונה, אבל לעיני כל החניכים נפלתי על הישבן. פדיחה".
מירית וקנין. נחיתה לא רכה. צילום: אמיר מאירי
רז זלצרמן, מגודלים:
"בכיתה י"א הייתי צריך להגיש עבודה בספרות, אז החלטתי לקחת עבודה שהייתה שייכת לאחותי נטע־לי.
שיכתבתי את העבודה כמה שעות טובות, כדי שכל מה שהיה כתוב בלשון נקבה יהיה כתוב בזכר.
ביום שהחזירו את העבודה המורה קראה לי לגשת ללוח ולענות על שאלות.
עניתי שטויות, כי לא שלטתי בחומר, אז המורה שאלה אותי אם אני בטוח שכתבתי את העבודה.
התחלתי להזיע ולהתעקש שכתבתי את העבודה, ואז המורה אמרה:
'אם כתבת את העבודה, אז למה יש על השער את השם של אחותך?".
רז זלצרמן. אותך לאחותך. צילום: רונן אקרמן
קרדיט ל- nrg
. *
נכתב במקור על ידי יארדן
ציטוט ההודעה
