אנטיביוטיקה
אנטיביוטיקה
אנטיביוטיקה היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים.
רוב האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על ידי פטריות, חיידקים ויצורים אחרים. בעבר התייחס המונח לחומרים טבעיים בלבד; כיום קיימות גם אנטיביוטיקות סינתטיות (מלאכותיות).
אנטיביוטיקה היא קבוצת תרופות המסוגלות לקטול או לעכב צמיחה של מיקרואורגניזמים. הן משמשות לטיפול בזיהומים שנגרמים ע"י מיקרואורגניזמים הרגישים להם, בדרך כלל חיידקים או פטריות. תרופות אנטיביוטיות עלולות לשנות את הסביבה המיקרוביאלית התקינה של הגוף על- ידי קטילת קבוצות של אורגניזמים לא מזיקים, ובכך עלול לגרום לזיהומים בגלל צמיחת יתר של אורגניזמים עמידים. תופעה זו נצפית יותר עם תרופות אנטיביוטיות בעלות טווח פעולה רחב כלומר, פעילות נגד מגוון רחב של אורגניזמים. כמו כן עלולה להתפתח עמידות של מיקרואורגניזמים לאנטיביוטיקה. במקור הופקו תרופות אנטיביוטיות ממיקרואורגניזמים, אך כיום רובן מיוצרות באופן סינתטי.
היסטורית האנטיביוטיקה :
החומר האנטיביוטי הראשון, הפניצילין נתגלה בשנת 1928 ע"י אלכסנדר פלמינג כמעט במקרה: תרביות של חיידקים הגורמים פצעים מוגלתיים הזדהמו בפטריות הפנציליום, עובש רגיל של הלחם שגדל במקרה על הצלחת. להפתעתו של פלמינג השמידו הפטריות את החיידקים. 10 שנים לאחר מכן הצליחו החוקרים פלורי וצ'יין לבודד את החומר, פנציליום. בימי מלחה"ע ה-2 הגביר המדע את החיפוש אחר תרופות יעילות יותר. אז נזכרו בתיאור של פלמינג על הפנציליום, מדענים אנגליים המשיכו במחקרו של פלמינג וגילו כי הפנציליום הוא חומר פעיל העשוי לחסל סוגים רבים של חיידקים מסוכנים. בתחילה ניתן הפניצילין רק לחיילים שנפצעו במלחמה, אך לאחר מכן הותר החומר גם לאנשים ה"פשוטים". תגלית זו הצילה את חייהם של אנשים רבים. אחר כך חיפשו מדענים חומרים אנטיביוטיים נוספים. דוגמאות של עפר מכל העולם נבחנו כדי לראות אם הן מכילות מיני עובש העשויים לייצר חומרים שבכוחם להדביר חיידקים גורמי מחלות. כתוצאה מכך אנו משתמשים כיום בשורה ארוכה של חומרים אנטיביוטיים.
שימושי באנטיביוטיקה :
היות שבדרך כלל אנטיביוטיקות אינן מזיקות לבעלי חיים ולאדם, נעשה בהן שימוש נרחב ביותר כתרופות. מרבית התרופות המיוצרות כיום (2009) בעולם הן אנטיביוטיות.
האנטיביוטיקה הידועה ביותר היא פניצילין- זוהי האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה . מגלה הפניצילין, אלכסנדר פלמינג, זכה בפרס נובל לרפואה על הישגו זה. התרופה האנטיביוטית הראשונה שנכנסה לשימוש מסחרי ורפואי היא הסולפה ב-1935. אחריה נעשה שימוש בפניצילין ב-1941 וסטרפטומיצין ב-1943.
המונח 'אנטיביוטיקה' נטבע על ידי הביוכימאי והמיקרוביולוג היהודי-אמריקאי זלמן אברהם וקסמן.
בטיפול רפואי בתרופות אנטיביוטיות יש לקבוע תחילה לאיזה חומר אנטיביוטי בדיוק רגיש החיידק המזהם. כדי לדעת זאת שמים תרבית חיידקים כגון מוגלה בצלחת מיוחדת, ולאותה צלחת מכניסים דיסקיות קטנות של נייר סופג רווי בחומר אנטיביוטי. כל דיסקית של נייר סופג מכיל חומר אנטיביוטי אחר. תוך זמן קצר חודר החומר האנטיביוטי מהנייר הסופג אל המוגלה או אל תרבית החיידקים שסביבו, וכאשר האנטיביוטיקה פעילה סביב הדיסקית נוצר אזור לבן, שבו הושמדו החיידקים. בשיטה זו אפשר לקבוע במעבדה אם החיידק רגיש או יציב לגבי תרופה אנטיביוטית מסוימת. החולה יקבל כמובן, אותה תרופה אנטיביוטית, שהחיידק רגיש לה ועתיד להישמד על ידיה.
ההצלחה של האנטיביוטיקה :
בזכות התרופות האנטיביוטיות לסוגיהן ירדה התמותה ממחלות חיידקיות ובהן: דלקת ריאות, שחפת ועגבת. ירדה התמותה הנובעת מזיהומים, הופחתה באופן דרסטי התחלואה במחלות כמו טטנוס ודיפתריה.
קרדיט לאתר ויקיפדיה .
ציטוט ההודעה
