פרשת פקודי

פתיחה
כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, נ"ל בס"ד בהקדים מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף נ"ב בדרוש א' דערבית, וז"ל אבל ת"ע איננה דומה לת"ש כי אז שהיה בוקר והיה החסד מתעורר בו היה בנו כח ויכולת להעלות ד' עולמות מן העשיה עד האצילות, ולכן נסדרו אותם סדרים של הקרבנות והזמירות והיוצר והעמידה כנז"ל במקומו באורך, אבל עתה בערבית כיון שהוא דין אין בנו כח רק להעלות היכלי הבריאה בלבד שהוא עולם העליון מכולם ואין בו קליפות, ואילו היה דינא קשיא לא היינו מעלים אפילו היכלי הבריאה, אבל כיון שהוא דינא רפיא אנחנו יכולים להעלותם, ועכ"ז אין אנחנו מזכירין מהם אלא רק היכלי הרחמים בלבד עכ"ל, וידוע כי הענין הוא בסוד החסד והוא השולט יומם, ואש הוא הדין והגבורה תהיה לילה בו ששולט בלילה, אך נקיט אש בטעם זקף גדול שמספרו כ"ו כמנין שם הוי"ה, לרמוז שהוא דינא רפיא שנרפא ע"י הארת שם הוי"ה מלמעלה, ולכן ענן שהוא החסד שולט יומם, לכך יהיה ממנו עזר וסיוע לעיני כל בית ישראל הם התפילות של בית ישראל שמכונים בשם עינים בכל מסעיהם ר"ל בכל ארבעה עולמות כי כל עולם מסע בפני עצמו: או יובן בס"ד ע"פ מ"ש רבינו ז"ל בפע"ח שצריך האדם לסגור עיניו בערבית משעה שמתחיל ברכות ק"ש, וישאר בעינים סגורות בכל ק"ש ובכל ברכותיה וגם בתפלת העמידה, משא"כ בשחרית ומנחה אין סגירת עינים אלא רק בתפלת העמידה בלבד, והטעם שצריך לסגור מתחלת אומרו ברכת אשר בדברו מעריב ערבים עד סיום כל העמידה מפני כי בלילה הוא חושך שנחשכין עיני רחל, משא"כ ביום, ולכך צריך לסגור העינים לרמוז אל החושך, ובזה תבין מה ענין בחי' חושך ומהיכן נחשך וגם למה חושך בלילה ולא ביום עכ"ל יע"ש, וז"ש ואש שהוא הדין והגבורה תהיה לילה בו, ר"ל אפילו חלק הב' הנקרא לילה וזה הדין שהוא סוד החושך נרמז לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם בכל דייקא הן בק"ש הן בברכותיה הן בתפילת העמידה:


אות א
וכיון דבלילה הוא שליטת הדינים לכך נתקן לור פסוק והוא רחום קודם ק"ש וברכותיה דת"ע בחול דוקא, וכמ"ש רז"ל בספר פע"ח וז"ל והוא רחום שבתפלת ערבית יש י"ג תיבין כנגד י"ג מכילין דא"א, לאכפייא כולהו דינין ולמתק בהם ד' פרצופין דקליפה המתחילין להתעורר בערבית והם משחית עון אף וחימה וכו', וגם לכוין שהקב"ה מרחם עעל הרשעים בגיהנם שאז טיפין אש יורדין בגיהנם והם פ"ר ושכ"ה מני דינין, וצריך למתקן, וטוב לכוין ר"ת והוא רחום יכפר רי"ו כמנין גבורה ור"ת רחום יכפר עון מספר פ"ר עכ"ד יע"ש, ולכן אין אומרים פסוק והוא רחום אלא רק בחול, אבל בערבית דשבת אסור לומר פסוק זה כאן, מיהו אומרים אותו בשבת בזמירות, ורק כאן שנתקן בשביל שליטת הדינים אסור לאורו בשבת, כי בשבת אין שליטת הדינים וכמ"ש בזוה"ק תרומה דף קל"ה ע"ב ואסור לעמא קדישא למפתח לגבה פסוקא דדינא כגון והוא רחום וכו' יע"ש וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו שם יע"ש, ומכאן אתה למד שגם כשחל יוה"כ בחול ג"כ אין לומר פסוק זה של והוא רחום וכאשר נכתוב זה במקומו:

אות ב
אחר פסוק והוא רחום אומרים שלשה פסוקים ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, ה' הושיעה וכו' וכמפורש בשער הכונות יע"ש, וכתב מהר"א הכהן ז"ל בשם הרמ"ק ז"ל דפסוק א' אמרו אברהם אע"ה, ופסוק שני אמרו יצחק אע"ה, ופסוק שלישי אמרו יעקב אע"ה, לכן ר"ת יענינו ביום קראינו עם עי"ן של יענינו הם אותיות יעקב, והנה פה עירנו בגדאד יע"א נוהגים לומר תחלה פוסק כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וכו' הכתוב בפרשת ואתחנן, ואחריו אומרים והוא רחום יכפר עון ואחריו ג' פסוקים הנז', ואחריהם אורים ויברכו שם כבודיך ומרום על כל ברכה ותהלה ואומר קדיש ולא בטלנו מנהגם בשני פסוקים של אל רחום ושל ויברכו, כי אמרנו אע"פ שאין להם שורש כפי ההסוד אין קפידא לאורם שלא מצינו לרבינו האר"י ז"ל שהקפיד כאן אלא באמירת המזמורים:
אות ג
כשמתחיל ברכת אשר בדברו מעריב יסגור עיניו ויחבק ידיו אם הוא מתפלל בע"פ, ויש טעם ע"פ הסוד לסגירת העינים בק"ש וברכותיה דערבית, ומיהו כל זה בחול, אבל בערבית דשבת ויו"ט לא יסגור עיניו בק"ש וברכותיה:
אות ד
פסוקי הדברים של ברכה הראשונה הוא כך מעריב ערבים בחכמה, ואח"כ פותח שערים בתבונה, וישים ריוח ביניהם כדי שיהיה נשמעע בחכמה על מעריב ערביבם, ותיבת בתבונה על פותח שערים, ואח"כ יאמר משנה עתים וכו' ברקיע כרצונו, וישים ריוח ואח"כ יאמר בורא יומם ולילה כי תיבת כרצונו קאי אדלעיל, ואינה מקושרת עם בורא יומם ולילה וכנז' בשער הכונות:
אות ה
אין להפסיק בין ברכות דערבית לתפלה כי אם באמירת השכיבנו ועניית קדיש וחמשה אמנים דקדיש ותו לא מידי, ובמה שמכריז החזן ר"ח בין קדיש לתפלה יש לפקפק, אך במקו שנהגו להכריז אין למחות בידם, גם אמן דברכה דשומר את עמו ישראל לא יענה כי זה אמן דברכות הוא, ואין עונין כאן אמנים דברכות:
אות ו
אחר תפלת ערבית אומר הש"ץ קדיש תתקבל ושיר למעלות ואחריו קדיש יהא שלמא וברכו, וכתבתי לעיל בפרשת כי תשא דפה עירנו נוהגים לומר כאן רבנן ברכו את ה' המבורך שמוסיפין לומר רבנן ואח"כ עלינו לשבח בכוונה גדולה, ונוהגים פה עירנו לומר אחר עלינו לשבח ודוי ומזמור שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון ואחריו קדיש, אבל בעעה"ק תוב"ב לא נהגו לומר ודוי ולא המזמור הנז', וכמדומה לי ששמעתי טעם למנהג הודויפה עירנו כאן הוא במקום ודוי דאומרים על המטה, וכתבתי להרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג עה"ק תתוב"ב וכתב לי דבעה"ק חברון תוב"ב נוהגים לומר אחר ערבית ודוי ושיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון וקדיש והוא שמע שם שזה המנהג נתייסד שם ע"פ רב שבא מעיר שאלונקי והיה שם חולאים גדולים ומיתה פתאומית, וחלם צדיק אחד שיתקנו ודוי אחר ערבית ותתבטל הגזרה, וכן עשו ונתבטלה, ואמותו זמן נוהגים כן בשאלונקי יע"א ובבואו לעה"ק חברון ת"ו הנהיג אותם בכך, ובערבית שאין בה ודוי אומרים שיר המעלות בלבד וקדיש, ומר"ח אלול עד ש"ע אומרים אחר שחרית וערבית מזמור אורי וישעי ואחריו קדיש עכ"ד נר"ו:
אות ז
אין לקרא מקרא בלילות של חול, והטעם דהמקרא בעשיה והלילה בחי' עשיה והכל הוא דינין ואין לעורר הדינין וכמ"ש רבינו ז"ל בשער המצות פרשת ואתחנן ע"ש, מיהו בליל שבת וליל יו"ט קורין מקרא ואין לחוש, וכן בליל ששי קורין כ"ו פסוקים ואין חשש, אבל ליל ר"ח דינו בענין זה כשאר לילות החול, והגאון חיד"א ז"ל בהשמטות ספר פתח עינים כתב דעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב שרי לקרות בלילה ע"ש, מיהו נראה אם יודע לקרות פרק איזהו מקומן או פתיחת אליהו זכור לטוב שיש בסידורים באשורית ומנוקדים, יקרא אותם ויחזור אותם כמה פעמים וזה עדיף מלקרוא מקרא: וכתב הגאון חיד"א ז"ל ששמע מאדם גדול ומקובל דיש לחלק בין בריאת תהלים לשאר המקרא ע"ש, ויש לסמוך על דבריו בקריאת תהלים אחר חצות לילה דוקא ואם קורא המקרא בלשונות אחרים כדי להתלמד ביאור המקרא באותו לשון פשיטא דשרי וכמ"ש הנה"ג דבתרגום לא שייך לומר דברים שבכתב א"א לאומרם בע"פ, ועיין להרב ברכ"י סי' מ"ט סע"ק א' וחק"ל א"ח סי' י"ב:
אות ח
השינה לאדם בלילה יש בה צורך ותועלת גם מצד הרוחניות, מפני שיש בה סוד שההיא צורך גבוה, ולכן צריך האדם לכוין שגם בעת השינה הוא עובד את בוראו בסוד בכל דרכיך דעהו, ולכן תקנו רז"ל ברכה על השינה והיא ברכת המפיל, אך השינה ביום רעה לצדיקים וטובה לרשעים, מלבד ביום השבת שהשינה היא טובה גם לצדיקים וכנז' בשער הכונות:
אות ט
טוב להיזהר שלא ישן בלילה אלא עד שיעברו שלשה שעות מן הלילה ויש סוד בדבר כדילהעמיד אורות המוחין העליונים כנז' בשער הכונות, וכתבתי בסה"ק מקבציאל דשיעור שלושה שעות הנז' מתחילים מתפלת ערבית, שאם התפלל ערבית מבע"י דהיינו בפלג המנחה לדעת רבי יהודה יחשוב השלש שעות מאותו זמן:
אות י
בתחלת הלילה ישכב האדם על צד שמאל דוקא, ואחר חצות לילה אם ירצה יתהפך על צד ימינו, ומנהג זה מועיל לו לבטל כוחות החיצונים וכמ"ש בשער הכונות, ויזהר שישן בטלית קטן שלא יפשוט אותו גם השכבו בלילה על מטתו, ויועיל זה מאוד לבטל כוחות החיצונים וכנז' בשה"כ, ויזהר ג"כ שלא יהיה עליו ברזל כשישן, ויזהר שלא יזכיר בפיו שם ס"מ אפיו ביום וכל שכן בלילה שאז הוא זמן שליטתו, ושם שמות השדים שיש בלשון לע"ז לא יזכיר האדם בפפיו, שגם השדים הם בחלקו של ס"מ ומגביר כח כאשר זוכרים אותם וכנז' בשער הכונות:
אות יא
צריך להזהר מאד בק"ש שעל המטה, והיא אחת מן ארבעה ק"ש שחייב אדם בכל יום והיא הקטנה שבהם במדרגות, ולמעלה ממנה ק"ש דערבית, ולמעלה ממנה ק"ש דקרבנות, ולמעלה מכולם ק"ש דיוצר וכאשר ביארנו לעיל, ודא עקא שבעת שהוא קורא ק"ש על המטה על הרוב השינה בין עיניו, ואיכא למיחש פן יבלע תיבות ואותיות, ולכן צריך תגבורת גדולה בעת ההיא להתאזר ולקרותה כראוי, וסדר ק"ש זו עם כל הפסוקים השייכים לה נתפרשו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות ונדפסו בסידורים והם ידועים לכל ואין צורך להעתיקם פה, ובאומרו פסוק בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה' אל אמת יכוין בידך אפקיד רוחי ר"ת באר, וכן יכוין בר"ת פדית אותי ה' שם פא"י, והוא ר"ת פותח את ידך שעולה מספרו שם יאהדונה"י ושם סא"ל הרמוז בר"ת אתה סתר לי, ויהרהר בפסוק הזה ובר"ת שלו עד שישן, ועם הארץ שאינו יודע לומר הפסוקים, וכן אשה שאינה יודעת, יאמרו בפיהם אותיות אלפ"א בית"א דאבג"ד, או ברוך ה' לעולם אמן אמן ואמן כמה פעמים בזא"ז עד שישנו מתוך ד"ת: ודע כי בסדורים כתוב לומר השכיבנו אבינו לשלום וכו' אך בשער הכונות לא הזכיר השכיבנו, אמנם בסידור רבינו הרש"ש ז"ל הזכיר זה, וזהו הסדר שכתוב בסידור רבינו הרש"ש ז"ל ברכת המפיל והשכיבנו וק"ש, ואח"כ יעלזו חסידים וכו' ואח"כ הנה מטתו ג"פ ואח"כ יברכך וכו' יאר וכו' ישא וכו' ואח"כ יושב בסתר עד ה' מחסי, ואח"כ ודוי ואח"כ אנא בכח כולה וחוזר פסוק שכנגד אותו היום ג"פ, ואח"כ אתה תקום תרחם ציון וכו' ואח"כ בידך אפקיד רוחי וכו' וכונת שם אלוה:
אות יב
ברכת המפיל נתקנה בשם ומלכות וכן צ"ל כפי דברי רבינו האר"י ז"ל, אך יש נוהגים שאין מברכים אותה בשם ומלכות וכן מנהגי ומנהג א"א ז"ל, והטעם מפני החשש שמא יהיה מוכרח להפסיק באיזה דברים שיהיה מוכרח לדבר בם, וכתבתי לידידנו הרה"ג מהר"א מני נר"ו להודיעני מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב וכתב לי דהרוב אינם מברכים בשם ומלכות, עוד כתב שראה בכתב רבי אברהם אלזרקי ז"ל שכתב ראיתי גדולים בישראל שאינם מברכים ברכה זו, מטעם שמא יצטרכו להפסיק בדיבור, ויש כמה פוסקים דס"ל שאם פסק הוי ברכה לבטלה ועיין פתח הדביר ח"ב סי' רל"ט עכ"ד נר"ו על כן נראה להורות שכל אחד יעשה כמנהגו בזה ואזהרה גדולה להמברכים שישתדלו מאד לעמוד על עצמם שלא להפסיק בדיבור בין ברכה לשינה היכא שלא באה להם השינה תכף, וגם החושש ואינו מברך בשם ומלכות יזהר להרהר שם ומלכות בלבו: גם דע כי מצאתי כתוב בספר כ"מ כ"י לומר תחלת הכל קודם המפיל ליקבה"ו וכו' הרינו מקבל אלהותו יתברך ואהבתו ויראתו, והריני ירא ממנו בגין דאיהו רב ושליט על כולא וכולא קמיה כלא, והריני ממליכו על כל אבר ואבר גיד וגיד ממאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וחמשה וששים גידים של גופי ונפשי רוחי ונשמי מלכות גמורה ושלימה, והריני עבד להשי"ת והוא ברחמיו יזכינו לעבדו בלבב שלם ונ"ח אכי"ר עכ"ל וכך אני נוהג:
אות יג
בק"ש זו שעל המטה יכוין לתקן עון קרי ושז"ל שיצא ממנו בין בשוגג בין במזיד, שימותו הגופים הטומאים המלבישים לנשמות שנעשקה אותם הסט"א מכח אותם טיפות של זרע שיצאו ממנו לבטלה, ויחזרו אותם הנשמות הקדושות לקדושה ויבואו בעוה"ז כשאר כל נשמות הקדושות, ותועיל ק"ש בכונה זו גם לאותן טפות זרע שיצאו ממנו אחר ששמש מטתו שלא שהה על הבטן עד שיצאו ממנו כל הטיפין כולם, וגם לרבות אותם טיפין קטנים שיצאו ממנו לפעמים ע"י עיצור שדוחק עצמו בעשיית צרכיו, וגם לרבות טיפין קטנים שיצאו ממנו ע"י קשוי האבר קודם תשמיש שעיים לא נכנס השמש במקומו מחמת איזה עיכוב שהיה לו הן באונה הן ברצון, וק"ש זו תועיל גם לאשה בעבור זרע היוצא ממנה מחמת ריבוי תאוה שמתעוררת בה, שע"ז נאמר ונגע לא יקרב באהלך זו אשתך שנקראת אהל ועיין בס' הכונות:
אות יד
אם עושין תיקון כרת שנעורין כל הלילה כמו ליל שבועות והו"ר, יאמרו הק"ש שעל המטה מעט קודם חצות עם כל הפסוקים של יעלזו וכו' הנה וכו' יברכך וכו' יושב בסתר וכו' אנא בכח וכו': אות טו
אין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש שעל המטה, ואם קרא ואינו יכול לישון כבר כתבנו לעיל שיתאמץ לעמוד על עצמו להרהר בד"ת כדי שישן מתוך דברי תורה, וישביע עצמו מדברי תורה הנותנת חיים לעושה ומוצאה מצא חיים.