[ספרות] תפוחים מן המדבר.

[TheZohan]

הרבה בתי ספר לומדים את היצירה תפוחים מן המדבר מאת סביון ליברכט, המבחן הוא די קשה על יצירה זאת לכן הבאתי לכם סיכום על היצירה:

תפוחים מן מדבר / סביון לבריכט - סיכום


מבוא:
הסיפור יצא לאור בשנת 1986.
הסיפור מתאר מסע של אם חרדית מירושלים לקבוץ בנגב, "נווה מדבר", שם נמצאת בתה , שהתאהבה בבחור ובחרה לעזוב את משפחתה ולחיות שם.
במהלך המסע למדבר חל מהפך בדמות האם ובאמצעות המפגש עם בתה היא מתוודעת לעצמה, לזוגיות של חייה, והיא מגיעה לאמת הפנימית שלה.

העלילה

לפי מבנה העלילה ניתן לחלק את הסיפור לארבעה שלבים: האקספוזיציה, המפנה ,הסיבוך-השיא וההתרה –הסיום.

האקספוזיציה: בדרך כלל, האקספוזיציה היא מבוא הנותן רקע של זמן הסיפור, מקום ההתרחשות, מציג את הדמויות המרכזיות ורומז לבעיה מרכזית ,שתלך ותתברר יותר ויותר במהלך העלילה ובאמצעות המוטיבים, הניגודים, הדיאלוגים ושאר האמצעים האמנותיים.

המקום: הסיפור "תפוחים מן המדבר" הוא סיפור ארץ ישראלי. הוא מתרחש בין "שערי חסד", שכונה חרדית בירושלים, לבין "נווה מדבר" ,קיבוץ חילוני שנמצא בנגב.כבר כאן באמצעות המקום ניתן רמז לבעיה: יש כאן מפגש בין שתי חברות שונות, בעלות ערכים מנוגדים ואורח חיים שונה. על הרקע הזה באה ויקטוריה , האם, להחזיר את בתה, רבקה, לחיק משפחתה שבירושלים.

הזמן: יומיים בחייה של ויקטוריה, הנסיעה לקיבוץ ,הפגישה עם רבקה ועם דובי, הלילה והחלום והחזרה לירושלים לבדה, כשהיא מכינה עצמה מה תגיד לאחותה שרה וכיצד תרגיע את בעלה ותעמיד אותו בפני העובדות.

הגיבורים: ויקטוריה האם – הדמות המרכזית, רבקה ודובי שבקיבוץ – דמויות המשנה.
ויקטוריה – מוצגת ע"י המספר הכל יודע כדמות עגולה, דינמית ומתפתחת.האפיון העיקרי הוא אפיון עקיף באמצעות אגרופיה הקשים, מטפחת השבת שעטפה את ראשה, הלחם העטוף בנייר חום והתפוח "שלבו רע". מתיאור זה ניתן להבין מה מרגישה האם בדרך לקיבוץ . היא נסערת. הרגשתה רעה. היא כועסת על בתה, על הדרך הארוכה, ארבע פעמים החליפה אוטובוסים, שמונה שעות בדרך והיא לא רגילה בנסיעות. היא משליכה את כעסה על הנוסעים שנתקלו בה.התפוח שהיא מבקשת לאכול רקוב ולמעשה הוא מטונימי לתחושותיה השליליות.
ויקטוריה היא אישה חרדית , היא מסדרת שוב ושוב את מטפחתה שהתפרעה ברוח, היא מסמיכה את תפילה הפרי לתפילת הדרך, לכן היא כועסת על בתה הסוררת שעזבה את הבית, את השכונה החרדית בירושלים, מעשה לא מקובל בחברה החרדית, בה נהוג כי נערה תעזוב את בית הוריה רק כאשר תינשא. אך הבת הרחיקה לכת, לא די בכך שעזבה את הבית היא עברה לגור בקיבוץ של חילונים, כלומר היא הפנתה עורף לערכים שעליהם חינכו אותה. הקיבוץ הוא סמל להתפקרות בעיני החרדים. הוא מייצג את ההוויה הציונית החלוצית, שאיננה מכירה באורח החיים הדתי כדרך חיים. הבת פנתה לקיצוניות .
ויותר מכך, היא מבקשת להחזיר את בתה הביתה כי התגלה לה מפי אחותה שרה כי רבקה חיה עם הבחור באותו חדר כאשתו. למעשה הבת מרדה בכל הערכים שעל פיהם חונכה ובחרה בחיים חילוניים ובאהבה. ויקטוריה מאמינה שהיא באה להציל את בתה.

ויקטוריה לא מבינה "איך אפשר לעזוב את אוויר ירושלים הטהור והריה היפים- ולבוא הנה?"בשבילה ירושלים היא המסורת, התרבות, החיים. ואילו המדבר מסמל את ביטול החוקים והמסגרת. המדבר הוא "ארץ זרה" בשבילה יש בו רק חול, רוח יבש המכה בגרונה, המישור מצהיב וקרח "והעצים עומדים בענן אבק וצבעם דהוי".זהו אפיון עקיף המייצג את התחושות של ויקטוריה באמצעות תיאור הנוף.

המספר הכל יודע מתאר באקספוזיציה את האם, הגיבורה הראשית, גם באמצעות מחשבותיה ופחדיה: ויקטוריה מתכוונת לנקוט בכל האמצעים כדי להחזיר את בתה.
היא מתכוונת להסביר לרבקה: "תדבר על ליבה במתינות", "תשיח עמה כאילו אין בלבה עליה", "תבאר כאישה לאישה בענייני צניעות".
אם כל זה לא יועיל היא תנסה לגרום לרבקה לרחם עליה: "תפצח בזעקות שבר", "תספר בצעקה על צערה", "על חרפת עולם שתביא למשפחה אצילה", "תרים קולה כאחת המקוננות".
אם גם זה לא יעזור תעבור ויקטוריה לאמצעי הבא:עורמה "תמשוך את בתה משם בבשורת תרמית", "תשים אותה בחדרה תחת מנעול" ותבהיל אותה בסיפור על פלורה בת אלוף שהלכה אחרי בחור שזנח אותה והיא השתגעה.
ואם גם זה לא יעזור היא תעבור לאלימות: תתנפל על הבחור, תקרע עורו מעליו, תנקר את עיניו שככה עשה לבת זקוניה,בבושת פנים יגרשוהו מן המקום והיא תמשוך את בתה בשערותיה כמו שהבטיחה לאחותה.

נראה כי המניעים של ויקטוריה להחזיר את בתה הם לא מניעים של אימא המתגעגעת לבתה ורוצה שוב בקרבתה, אין זכר באקספוזיציה לתחושות של חסר מצד ויקטוריה. היא מגיעה לקיבוץ בשם מסורת, בשם ערכי החברה הדתית הסגורה, הדוגלת בחובה, נאמנות ונישואים ע"י שידוך ולא בחירה חופשית. היא חושבת על כבוד המשפחה שנפגע, על הבושה. רבקה נתפסת כבת סוררת ומורדת. היא הכירה את דובי כשהייתה בת שש עשרה, דובי היה קצין שהגיע להרצות לבנות דתיות על שירות בנות דתיות בצבא. לבה של רבקה "הורעל", "כבר נפל בה רבב", הוא קנה את לבה בעורמה והיא "הפתיה, שבחן ובהדר לא הייתה מצטיינת" נכבשה ולכן בגיל שמונה עשרה "קמה ונסעה אליו אל המדבר".
כבר כאן נראה שלרבקה אין מעמד בבית . היא נחשבת לילד, היא לא יפה והיא פתיה.מאוחר יותר כשתסתכל על בתה הוא תודה בפני עצמה שהשער הקצר של רבקה "עושה עם פניה חסד" ורבקה כבר לא נראית "כאיש מחופש בבגדי אישה" .

רבקה –
רבקה היא דמות משנית. תפקידה בסיפור הוא להבליט את תהליך ההתפכחות שעוברת
אמה, ויקטוריה. היא דמות שטוחה, הנראית דרך היבט מרכזי אחד. אין היא משתנה במהלך הסיפור. היא בת אוהבת, אבל מתברר שהיא הרגישה בבית לא נוח, ילדה חריגה, לא מוצלחת במיוחד ואולי אינה רוצה לחזור על הטעות שעשתה אמה, כשהתחתנה בשידוך , ללא אהבה.(יחד עם זאת יכול להיות שבעיני הקורא מצטיירת רבקה שעזבה את משפחתה, את שכונתה ואת עירה ועברה לחיים לא מוכרים ולא ידועים דווקא כבחורה אמיצה, שבחרה לה את דרכה, שעזבה את ביתה למען האהבה, גם אם היא יודעת שבצעד זה היא פוגעת במשפחתה החרדית.בבחירה בין טובת הכלל, המסורת והמשפחה רבקה בחרה בטובת האני הפרטי, היא הולכת אחר רגשותיה ולא אחר המוסכמות שדיכאו אותה ולא הכירו באיכויות המיוחדות שלה.)

הפחדים של ויקטוריה: ככל שהיא מתקרבת לקיבוץ הביטחון שלה מתערער. היא חוששת מהמפגש. היא חוששת שרבקה תגרש אותה, מה יהיה אם ירים הבחור ידו להכותה, אם הם ינעלו את הדלת מולה, איך תעשה את הלילה? ואולי רבקה לא קבלה את ההודעה שמסר חיים בעל הקיוסק על בואה של האם? היא מרגישה חוסר אונים שכן היא "בורה באורחות נוסעים" היא לא רגילה לצאת מירושלים. פעם אחרונה שיצאה מביתה לטבריה הייתה לפני ארבע שנים כי שפרה בן ששון העקרה ילדה סוף סוף.

הבעיה המרכזית: נרמזת כבר באקספוזיציה, שהיא הגרעין של הסיפור כולו. זוהי בעיה של מתח בין שני דורות, אם ובת, על רקע של קונפליקט בין תרבויות, תרבות דתית ותרבות חילונית.במתח הזה נשאלת השאלה מהי הדרך הנכונה שבה ילך האדם הפרטי? האם יחיה על פי צו הדורות והמסורת כפי שהאם ויקטוריה חיה או יבחר לעצמו את הדרך שלו וילך אחרי צו ליבו כמו שעושה רבקה?

המפנה בעלילה- המפגש בין ויקטוריה לרבקה ודובי

ויקטוריה פוגשת את רבקה על מדרכה בקיבוץ.לפני שהיא רואה את בתה היא פוגשת באישה, ש"רגליה העירומות בנעלי גברים וגרבי צבא מקופלים על שוליהן" , זוהי הכנה לקראת המפגש עם רבקה , כי גם היא לבושה מכנסיים ושערה גזוז – רבקה נראית כנערה חילונית, קיבוצניקית טיפוסית, ההפך הגמור של הנערות בירושלים. ולכן כמעט ויקטוריה אומרת "לא לזאת התכוונתי", היא ברגע הראשון לא מזהה את בתה שהשתנתה כל כך.אולם רבקה רצה לקראתה וויקטוריה שמכירה את בתה פורצת בצעקה ובבכי. זהו מפגש מרגש של אהבה, הפתעה, כאב, כעס. ויקטוריה המומה ממראה השער הקצוץ, המכנסיים שתלאי באחוריהן וחוטים נשרכים משוליהם והנעליים המלוכלכות בלשלשת של תרנגולות. בין בכי לשמחה היא מתחילה לחנך את רבקה ולמלא את תפקידה האימהי "איפה הצמות שלך? ..ככה את לובשת...אוי לעיניים!"

המפגש בין השתיים שונה לחלוטין ממה שויקטוריה תיארה לעצמה. החששות שמא בתה לא תתייחס אליה, תגרש אותה או שהבחור ירים עליה יד – התבדו.רבקה ודובי מקבלים אותה בשמחה, באהבה גדולה. הם מושיבים אותה בחדר, מגישים לה כוס מיץ, דואגים לה לחדר נפרד, ולאוכל של ירקות ופירות בכלי פלסטיק. הם מכבדים אותה ומטפלים בה כאילו הם ההורים והיא התינוק.

הסיבוך- ויקטוריה לא מממשת את תוכניותיה. היא עייפה, נבוכה, מבולבלת והכעס שלה הולך ומסתלק. במקום לממש את תוכניותיה היא יושבת ומשוחחת לראשונה עם בתה.למעשה, שיחה מסוג זה מעולם לא שוחחה ויקטוריה עם בתה.במהלך השיחה היא זוכרת את שליחותה ומטרתה, אך יחד עם זאת היא משוחחת עם רבקה בגובה העיניים, פנים מול פנים ולא בשם המסורת וכבוד המשפחה.היא מודה בינה לבין עצמה כי בתה נראית טוב יותר מאי פעם. אנשים אוהבים ומעריכים את רבקה בקיבוץ.

הדיאלוגים בין ויקטוריה לרבקה ובין ויקטוריה לדובי

הדיאלוג בין ויקטוריה לרבקה מבליט מצד אחד- את הקשר העמוק שביניהן, ומצד שני –את הבעיה.ויקטוריה שואלת את רבקה אם היא לא מתגעגעת לשכונה. רבקה מודה כי היא מתגעגעת למסורת, לשולחן השבת ולזמירות, לדודה שרה ,אחותה הרווקה של האם, אשר באה לקיבוץ פעם בחודש לבקר את רבקה, לאימא.אך יחד עם זאת היא אומרת : "טוב לי כאן". כלומר, במקום אחר לא היה לה טוב. הסיבה נעוצה ביחסיה עם האב. "הוא לא מתעניין באף אחד והכי פחות בי.כל היום בחנות עם הספרים והתפילות. כאילו אני לא בתו".אלה הן טענות קשות של אדם המרגיש חסר ערך בבית. יותר מכך, אביה רצה לשדך אותה עם בחור חיוור וחולה "כאילו אני אלמנה או צולעת".רבקה מרגישה שם בבית כנכה.

מתגובות האם ומשליחותה עולה כי ויקטוריה באה במצוות האב ולמעשה היא שותפה מלאה לדעת האב. ויקטוריה שטופה בערכים שקובעים את ערך הבת לפי קריטריונים שנגזרו בעולם דתי מסורתי פטריאכלי שבו האב מחליט וקובע. לכן הבחור שמבקש האב לבתו הוא עילוי ,תלמיד חכם, וזה נחשב לשידוך מוצלח.

מתשובתה של רבקה עולה שהיא לא הלכה רק בעקבות האהבה אלא היא הפנתה עורף לעולם של מסורת וחוקים נוקשים, עולם עם משטר פטריאכלי . היא ברחה מעולם שלא מצא חן בעיניה , עולם שלא הכיר בה כאדם שווה זכויות. היא מרדה באב ובמה שהוא מייצג. הוא רצה לכפות עליה בעל והיא ברחה וקבעה בעצמה עם מי תחייה. היא בחרה בדובי הקיבוצניק, חילוני. אנטי תזה לשידוך.

בחברה הדתית האהבה איננה קריטריון לבחירת בן זוג, אך רבקה המורדת מעלה את ערך האהבה כערך מרכזי ומשמעותי בבחירת בן זוג. לכן היא מתריסה בפני אמה "מה את יודעת על אהבה?"
בדיאלוג זה נפתח פצע מדמם בחיי ויקטוריה. גם היא נישאה_בשידוך. השאלה של רבקה מערערת את עולמה. מביאה אותה להתמודד עם האמת של חייה ,שהולכת ומתבהרת בפניה.ויקטוריה הגיעה נחושה מאד ובטוחה בעצמה ובעולמה, עכשיו היא נאלצת להתמודד עם מחשבות שהיא הדחיקה או התנהגויות שהיא קיבלה כמובן מאליו.

רבקה שואלת את אמה : "מה זה לקח לך חצי שנה לבוא לכאן?" ויקטוריה עונה :"אביך לא רצה שאבוא". על כך עונה לה הבת: "ואת אין לך רצון משל עצמך?" לויקטוריה אין תשובה. עולמה הבטוח נסדק ומתברר לה עד כמה היא אינה מאושרת בחייה עם בעלה.

בדיאלוג נוסף בין רבקה לאמה, לאחר שדובי מספר לויקטוריה שרבקה איננה רוצה להתחתן עמו, ויקטוריה שואלת אותה : "איפה למדת את זה?" והתשובה הפעם קשה עוד יותר "אצלך"... "אני לא רוצה לחיות כמו שאת ואבא". "איך?" שואלת האם. "בלי אהבה" עונה רבקה ולא מאפשרת לאמה להתחמק מן המציאות.
ויקטוריה ששמעה מרבקה על הזרות והניכור שהרגישה בבית,למדה לדעת שהבת הבחינה במה שעיניה לא ראו: לא טובת הבת או האם עומדות לנגד עיני האב. שתיהן כאחת לא שמעו ממנו מילת אהבה אחת ולא זכו למגע יד חומל. רבקה היא זו שלימדה את ויקטוריה לדעת את מעמדן הנחות במשטר הפטריאכלי, דברים שפרקטיקת החיים של ויקטוריה הסתירה ממנה.

הדיאלוגים עם דובי

בסיפור שלושה דיאלוגים עיקריים:
בפגישה הראשונה- דובי מחבק את ויקטוריה, מכנה אותה אימא, לוקח ממנה את הסל ונושא אותו עבורה. "שלום אימא ברוכה הבאה". דובי נראה לה כענק בעל שער כתום, זרועותיו גדולות.כשהיא שומעת אותו קורא לה אימא היא מגיבה בשיעול ובחנק. ביטוי לבהלה.
בפגישה השנייה- דובי נכנס לאחר השיחה הקשה בין ויקטוריה לרבקה. הוא מדליק את האור, הוא הביא משהו לאכול לבן וירקות בצלחת פלסטיק חדשה.הוא מתחשב בעולמה הדתי ושומר עליו. הוא סידר חדר פנוי בשבילה. הוא מתגלה כבחור לבבי, מתחשב, ומתייחס אליה בכבוד. ויקטוריה מבולבלת, "מנסה לשים סדר בלבה"."שנים של שיממון הכהו בה את חריפותה" והיא מתחילה להבין ש"התהפכו לה הדברים פתאום".היא כבר יודעת שהיא לא תביא את ביתה לירושלים בשערותיה.

בפגישה השלישית- דובי לוקח אותה לחדר האוכל בקיבוץ. זהו הדיאלוג החשוב ביותר. ויקטוריה כועסת מפני ש"לבה כבר הלך אחריו", היא מתחילה לחבב אותו אך לא שוכחת את תפקידה. לכן היא מתגרה בו על שמו "מה זה דובי , איזה מין שם זה?"דובי לא נעלב אלא מספר לה על משפחתו. דב זה על שם אבא של אמו, שהגרמנים הרגו אותו . הוא מתבדח איתה ומציע להחליף את שמו אם השם מפריע לה.היא שהגיעה עם דעה ברורה עליו ונגדו לא מצליחה לערער את סבלנותו ואת נימוסיו.תשובותיו סבלניות, מסבירות ולא תוקפניות.חוש ההומור שלו קונה אותה.
למרות זאת כשהוא קורא לה שוב "אימא" היא שואלת בתוקפנות "איזה אימא אני לך?" דובי לא משנה את תגובתו ועונה לה: "אני מת שתהיי אימא שלי" כאן מתברר לויקטוריה שרבקה לא רוצה להיות אשתו, להתחתן.שיחה זו מכניסה את ויקטוריה למחשבות ולבטים.

כדי להרגיע אותה עובר דובי לספר לה על מטע התפוחים שהוא מגדל במשק הוא למד מאגרונום אמריקאי טכנולוגיה של הפרחת עצי תפוח באדמה מלוחה והצליח לגדל במדבריות אריזונה עצים מניבים שתפוחיהם נפלאים ביותר, קשים ומתוקים.
התפוחים שמגדל דובי ב"נווה מדבר" מדומים לפירות גן עדן והם עומדים בניגוד לתפוח שלבו רע אותו אוכלת ויקטוריה בתחילת המסע.התפוח הופך להיות מוטיב החושף את התהליך שעוברת ויקטוריה: מביתה הביאה ויקטוריה מערכת יחסים עכורה ,רעה, כמו לבו של התפוח אבל כאן בקיבוץ ניתנת הזדמנות לרבקה ולויקטוריה לשנות את מערכת היחסים המשפחתית באמצעות אהבתו ודאגתו הרבה של דובי. הוא משקיע חום ואהבה והדבר משתקף במערכת היחסים בינו לבין רבקה. יש סיכוי לתפוח אחר, שטעמו גן עדן.

התפוח ביסודו הוא לא גידול מדברי. הוא זקוק למים ולקור כדי להשיג תוצאות מוצלחות, אבל בגלל האהבה, וההשקעה של דובי ביריעות הפלסטיק וניצול הפרשי הטמפרטורה בין יום ללילה מטע התפוחים שלו מניב פירות גן עדן.

על פי המסורת תפוח גן העדן מסמל התפכחות של אדם וחווה וגם כאן הוא מסמל את התפכחותה של ויקטוריה ואת השנוי שחל בה.ויקטוריה מהרהרת בדבריו של דובי, רואה את בתה סובבת עם עגלת האוכל בתורנות, שומעת את המחמאות "כל הכבוד שיש לך בת כזאת" , והיא נזכרת באהבתה הראשונה בגיל חמש עשרה למשה אלקיים בן הצורף שבשבתות בבית הכנסת היו מחליפים מבטים והוא מצא חן בעיניה, אך בסופו של דבר נישאה באמצעות שידוך לתלמיד חכם שאביה בחר עבורה.השיחה עם דובי העלתה זיכרונות ותחושות של החמצה שויקטוריה הדחיקה במשך השנים.
לאחר השיחה הזאת מנהלת ויקטוריה שיחה עם בתה על אהבה "שוב פעם אהבה!". עכשיו התהפכו היוצרות רבקה משכיבה את אימה לישון ומרגיעה אותה "אל תיבהלי אם תשמעי כאן תנים" כאם המרגיעה את ילדתה.

החלום של ויקטוריה
בחלומה היא רואה איש ניגש אל וילונות לבנים והיא רואה אותו מגבו. הוא מסיט את הווילון ועצי גן עדן לפניו, עץ החיים ועץ הדעת ועצים נחמדי מראה בתוך פחיות של זבל אורגני. הפרי רב ונושר לתוך כפותיו, ולפתע נעשה קטן ומשתנה לאבנים טובות, זהב וכסף. האיש הופך פניו אליה והיא רואה את אלקיים בן הצורף אך שערו להבה , אדום כמו של דובי.
משמעות החלום: החלום חושף את חיי הנפש הנסתרים. החלום על אלקיים בן הצורף המתחלף בדובי, מעיד על תחושת ההחמצה והתסכול בחיי האהבה של ויקטוריה. מתברר כי היא חיה את חייה ללא אושר,ואולי יש סיכוי של אושר לבתה. החלום הוא חלק מהמהפך שהיא עוברת. ויקטוריה מודה בחייה הריקים מאהבה. זהו תהליך לא מודע אך יגיע אל סיומו ופתרונו בסוף הסיפור.

סיום היצירה- השיבה הביתה והפתרון

בדרכה חזרה לירושלים, עיניה זועפות אך ליבה כבר מפויס ושק התפוחים שנתן לה דובי על ברכיה וידיה מחזיקות בו לבל יתפזרו.בדרך היא חושבת כיצד לתאר בפני בעלה ואחותה את האירועים בקיבוץ. היא מבינה שאין טעם לספר להם את הדברים כהוויתם, כיוון שאחותה מעולם לא ידעה גבר ובעלה מעולם לא הניח עליה יד באהבה. הם לא יצליחו לתאר לעצמם או להבין את המבט של דובי בעיניו כשהוא מסתכל על רבקה.

ויקטוריה מתכננת לדבר עם שרה אחותה כפי שדברו ביניהן בילדותן, לפני שהן התרחקו זו מזו וללחוש לה כי שתיהן חיו את חייהן בבדידות וללא אהבה."שריקה, את חיינו הוצאנו לבד, את בלי ואני עם חופה וקידושין" כלומר, את בלי בעל , משפחה וילדים, ואני עם בעל , משפחה וילדים מרגישה לבד, מרגישה החמצה ובדידות. אבל רבקה שנחשבה למפגרת במשפחה לימדה אותה משהו על עצמה.כאן הקיבוץ רבקה כבר לא עוג מלך הבשן ולא טיפשה. אלא "כל הזמן צוחקת" כלומר, מאושרת, נראית טוב יותר ו"אולי בעזרת השם עוד נראה ממנה נחת"

לבעלה, שאול אברבאנל, שמעולם לא טרח להבין אותה או לאהוב אותה כי היה שרוי בעולמו, בתפילותיו ובספריו תגיש תפוחים בדבש, תרגיע אותו ותגיד לו :"לא צריך לדאוג לרבקה. טוב לה שם, תודה לאל,.בקרוב נשמע ממנה דברים טובים." היא תספר לא על התפוחים שיש להם פריחת קיץ ושמים אותם בזבל אורגני והשורשים שלהם נהיים קטנים"
זהו דבר חדש. ויקטוריה מכניסה משהו חדש הביתה, הקשור במערכת היחסים בינה לבין בעלה. היא לא שוברת את המסגרת המקובלת המסורתית אך מכינה את בלה לקראת החדש. תפוח בדבש אוכלים בראש השנה, משמעותו התחלה חדשה.מתוקה. את הבת האובדת אין היא מביאה עמה. אבל ויקטוריה חוזרת הביתה כמנצחת.הניצחון נובע מהשינוי שעברה ויקטוריה.היא מבינה שחייה הם החמצה של חיי אושר ואהבה. היא מבינה שבתה מאושרת וניתנה לה הזדמנות לממש את רצונותיה, בהתאם לערכיה. הגינות, צניעות ,אנושיות חום ואהבה קיימים גם בעולם שהוא אינו חרדי דווקא.חיים מאושרים אפשר לחיות גם ללא נישואין. המהפך הוא בכך שויקטוריה מצליחה לקבל את עולמה החילוני של בתה, השונה מהעולם הדתי שלה, ולהשלים עמו וללמוד ממנו משהו על חייה שלה. היא חוזרת אל בעלה בירושלים שונה, אופטימית, אמיצה ועומדת מול האמת של חייה בביטחון. התפוח בדבש שתגיש לבעלה הוא סמל להתחדשות ולתקווה.

לסיכום, אפשר לומר שויקטוריה הנוסעת להחזיר את בתה הסוררת יצאה למסע פנימי, מסע שבו הכירה בטעותה, טעות ההזדהות עם מושגי "ממלכת האבות" המסורת עד אובדן מעמדה העצמי וויתור על הגשמת מאווייה הכמוסים ביותר. אבל רבקה הצילה את עצמה מחומות הממסד, הצילה את נעוריה ואולי חייה יהיו טובים יותר משל אמה. השארות הבת במדבר היא חוויה מתקנת, מושאלת בשביל ויקטוריה, חוויה המזכה אותה בפיצוי מאוחר על אובדן האהבה שלה לבן הצורף.
לאחר שהיא מבינה את זה אין לה עניין בהחזרת הבת לירושלים. ויקטוריה מרגישה מחויבות של אהבה ונאמנות כלפי רבקה דווקא, ועם התחלפות מטרות הנסיעה מתחלפת גם הגדרת הצלחתו או כשלונו. אין ספק שלו היתה נשארת נאמנה למצוות בעלה ואחותה היה נחשב מסעה לכישלון גמור. אולם יכולתה של ויקטוריה להשתנות במהלך המסע מביאה לפיוס בינה לבין ביתה ותיקון העוול המתמשך שהבריח את רבקה מן הבית בירושלים.
ויקטוריה לא יכלה ללמוד דברים אלו כשהיא יושבת בירושלים בתוך עולם המסורת על מגבלותיו. שם שולט האב, הסדר הישן וקשה מאד להתנגד לו. אבל במרחק מן הבית ניתן להעמיד תרבות אלטרנטיבית, אחרת, ואולי היא זו שתייצר תפוחי גן עדן במדבר ותחייה אותו.
ויקטוריה היא דמות עגולה שחל בה שינוי דרמטי כתוצאה מהדיאלוגים שהיא מנהלת עם רבקה ודובי.מאישה שמרנית, מסוגרת וזועמת, אדוקה בדעותיה ובדרכיה, שבאה להגן על כבוד המשפחה והמסורת ולהציל את ביתה מחיי הפקרות, היא הופכת לאישה פתוחה, מבינה ומוכנה להתמודד עם השינוי שחל בה.

האמצעים האמנותיים

בסיפור קיימים אמצעים אמנותיים שונים בעזרתם נחשפים הבעיה המרכזית ביצירה ופתרונה.
א. העלילה ב.הדמויות ג.הדיאלוגים ד. תיאורי הנוף המעטים ה.הניגודים ו.שם הסיפור ז.והעיקר- המוטיבים המרכזיים : הלב, השורש "הפך" ומוטיב התפוח על כל גלגוליו.
הלב-הלב הוא מוטיב חוזר המתאר את ויקטוריה ומבטא את תחושותיה ואת המהפך שחל בה. בתחילת הסיפור "לבה סער בה", במפגש עם דובי היא מדברת עמו "כאילו אין בלבה עליו", אך "לבה כבר הלך אחריו" ולכן "הקשיחה לבה לעומתו" היא נאבקת בין השליחות שהוטלה עליה לבין ההבנה החדשה שמפציעה בה. כשמשבחים בקיבוץ את רבקה "לבה תפח בה פתאום" ובסיום "לבה כבר מפויס".
השורש "הפך"
בתחילת הסיפור ויקטוריה המבולבלת הופכת במוחה "ומה אם תהפוך לה רבקה גבה?" "כל הדרך הפכה בדעתה" בטוי זה מדגיש את ההתלבטויות ואת המהפך שהתרחש בלבה של ויקטוריה, היא באה כועסת וחוזרת שונה- לבה מפויס ואוהב כלפי רבקה.

שם הסיפור ומוטיב התפוחים:
כבר שם הסיפור "תפוחים מן המדבר" מעורר שאלה: הכיצד יכלו תפוחים לגדול במדבר, בתנאי גידול שאינם מתאימים להם.?על כך הקורא מקבל תשובה במהלך הסיפור. באמצעות ידע, אהבה והשקעה רבה. כך גם אדם יכול לרפא את חייו.

התפוח שהביאה ויקטוריה מביתה "לבו רע" הוא מטונימי לרגשותיה בדרכה להחזיר את בתה לירושלים.הוא משקף את הרגשותיה השליליים לגבי אורח החיים שבחרה בתה.
אולם לאחר השיחה עם דובי על הדרך המיוחדת שבה הוא מגדל את התפוחים היא מתחילה להבין משהו על עולמה הפנימי, עולם שהדחיקה.

מוטיב התפוח נבנה במקביל להופעת דמותה של רבקה ומלווה אותה- התפוחים של דובי מתוארים כתפוחי גן עדן משום שטיפל בהם באהבה. דרך הטיפול בתפוחים אנלוגית לדרך הטיפול שלו ברבקה כשם שהתפוחים שלו גדלים יפה ופורחים גם במקום הלא צפוי כמו המדבר כך גם רבקה נראית כאן במדבר פורחת ומאושרת ליד דובי המריץ אותה, אוהב ורוצה להתחתן עמה. אך היא בגלל שהביא מביתה דגם חיים של נישואין מתוך כפייה ומסורת מפחדת להיכנס לשותפות כזאת מחייבת ורוצה להיות בטוחה באהבתם.

מוטיב התפוח חוזר ועולה שוב בחלומה של ויקטוריה ומעלה אל סף המודעות את ההחמצה של בנשואים . היא ויתרה על אלקיים בן הצורף לטובת הסדר והמשמעת המקובלים בעולם הדתי שבו גדלה.אבל בחלום היא מתחילה להבין כי החיים מושתתים על אהבה והיא חיונית לאושר של בתה ושלה.

התפוחים המשובחים שדובי נתן לויקטוריה מייצגים את המהפך התודעתי שבה והוא שמאפשר לה לראות את המדבר לא כגיהנום אלא כגן עדן עבור בתה. בלא שידעה היא נסעה למקום של ישוב ולא של שממה. למקום שנוצר בו סדר חדש שלא ידעה עליו דבר, סדר ישראלי חילוני של הדור החדש בעל תרבות רכים אחרת. הקיבוץ במדבר מגדיר מחדש את מערכת היחסים האינטימית בין גבר לאישה מתוך כבוד ושוויון. כאן רבקה מרגישה שווה.ויקטוריה הייתה צריכה להגיע עד לשם כדי להבין את זה. וההבנה שלה מתגלמת באכילת התפוח החדש.

תפוח גן העדן שמסמל התפכחות מסמל גם את התפכחותה של ויקטוריה ואת ההבנה החדשה עמה היא בוחרת לחזור לבעלה.גם היא יכולה ללמד אותו משהו חדש: לספר לו על תפוחים שגדלים בתנאים מיוחדים ולכן יש להם פריחת קיץ וטעמם כגן העדן גם אם השורשים שלהם קצרים. התפוח עמוס במשמעויות מיתולוגיות: הוא מייצג את הדעת החדשה שרכשה במדבר, ואת פקיחת העיניים לראות מה טוב ומה רע. התרבות החרדית גזרה מעין גלות על שרה אחותה משום שחשבה שהיא יודעת מה היא רוצה,מפני שאינה נשואה. שתיהן רבקה ושרה נתפסות כמופקרות ,אבל עם היפתחותה של ויקטוריה לאפשרויות קיום שונות וקבלתן היא נפתחת גם כלפי אחותה שרה ומשתפת אותה בבדידותה במסגרת הנישואין.לחייה טעם חדש,שוב אין היא צריכה לדאוג לבתה שמצאה את הדרך שלה. האופטימיות של "בקרוב נשמע ממנה דברים טובים" מאפשרת לה לכבד את בעלה בידע החדש ובתפוחים מן המדבר הטבולים בדבש.




מקווה שעזר לכם.