ע"פ הרב אליעזר מלמד

1 - נטילת ידיים של שחרית
חכמים תקנו ליטול ידיים בכל בוקר, ולברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידיים".
על ידי הידיים אדם מסוגל לפעול בעולם, על ידן הוא לוקח ומקבל, נושא ונותן, משתמש בחפציו השונים ומטפל בגופו. אולם יחד עם ערכן הרב והשימושי, ואולי דווקא משום כך, הידיים הן גם אלו שיורדות ומתפלשות בכל עסקי העולם הוה, ויותר מכל אבר אחר הן נוטות להתלכלך ולהזדהם. וכשאנו רוצים להתעלות ולפרוש מעט מהצד הנמוך של העולם, כדי לעסוק בעניינים שבקדושה, אנו נוטלים ידיים. זאת הכוונה הכללית של נטילת ידיים שחרית, אלא שנחלקו הראשונים כלפי מה בדיוק מכוונת נטילת הידיים בשחרית.
לדעת הרא"ש, מאחר שהידיים של האדם עסקניות הן, לא יתכן שבמשך שנתו אדם לא יגע בידיו במקומות המטונפים שבגופו, וכדי לטהר אותן לקראת תפילת שחרית תקנו חכמים ליטול ידיים.
והרשב"א כתב, שכל אדם נעשה כמי שנברא בכל בוקר מחדש, שנאמר : "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג, כג).
אדם הולך לישון עייף, ומוסר את נשמתו לבוראו, ובבוקר קם עם כוחות מחודשים. את הבריאה המחודשת הזו יש לקדש ולייחד לעבודת ה', על ידי נטילת הידיים בשחרית.
במילים אחרות, לדעת הרא"ש נטילת ידיים של שחרית מהווה הכנה לתפילה, ואילו לרשב"א נטילה זו מהווה הכנה לכל מגוון פעילותו של האדם במשך היום.

2 - רוח-רעה
הזכרנו שחכמים תקנו ליטול ידיים בברכה בכל בוקר, כהכנה והתקדשות לקראת התפילה או כהכנה כללית לקראת היום כולו. אולם ישנו עוד טעם לנטילת ידיים שחרית, ועל פיו מתווספים כמה דינים.
בתלמוד מסכת שבת (שבת קח, ב) נאמר שיש להזהר לפני נטילת ידיים שחרית שהידיים לא יגעו בפה, בחוטם, בעין או באוזן, ולא בכל פתח אחר מפתחי הגוף, מפני שרוח-רעה שורה על הידיים לאחר השינה, והיא עלולה להזיק לאותם האברים. ורק לאחר שיטול האדם את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, תסתלק רוח-הרעה מידיו, ושוב אין סכנה אם יגע בידיו באחד מהאברים הנזכרים.
דרך אגב, חשוב להזכיר, שיש שפרשו שרוח-הרעה הזו אינה מזיקה לכח הראייה המוחשי, אלא הכוונה שמי שנוגע בעיניו לפני הנטילה, כח הראייה הפנימי שלו, שעל פיו יכול לראות את הנהגת ה' בעולם - יפגע, וכן הכוונה בכח השמיעה או האכילה (כף החיים ד, יט, עפ"י סולת בלולה). בזוהר (ח"א קפד, ב) הוסבר העניין ביתר הרחבה : בלילה בעת שהנשמה מסתלקת ועולה, טועם כל אדם טעם של מיתה, והוא נשאר דומם ללא מחשבה ומעשה, ואז שורה עליו רוח של טומאה. ובעת שהוא מתעורר משנתו, ותודעתו חוזרת אליו, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו, ורק בקצה, דהיינו בידיים, נשארת רוח-טומאה, ועל ידי נטילת הידיים שלוש פעמים לסירוגין, מסתלקת רוח הטומאה גם מהן.
לסיכום : ברור שעיקר תקנת הנטילה והברכה מיוסד על פי הטעמים ההלכתיים שהזכרנו, כלומר כהתנקות והתקדשות לקראת התפילה והיום כולו, אולם להלכה אנחנו מתחשבים גם בדברי הקבלה והסוד, ולכן אין די בנטילת ידיים רגילה, אלא צריך להקפיד ליטול את הידיים שלוש פעמים לסירוגין, כי רק באופן הזה רוח-הרעה מסתלקת. דהיינו, קודם נוטלים את יד ימין, ואחר כך את שמאל, ושוב ימין ושוב שמאל, ועוד פעם ימין ושמאל, נמצא שנוטל שלוש פעמים כל יד לסירוגין.
וכן יש להקפיד שלא לנגוע לפני הנטילה באותם האברים שיש בהם פתח כלפי פנימיות הגוף, כמו הפה, האף, האזניים והעיניים (שו"ע או"ח סימן ד' סעיפים ג' וד').

3 - רוח-הרעה בזמננו



על פי דברי הזוהר והמקובלים יש להזהר מאוד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני נטילת הידיים של שחרית, מפני שרוחהרעה שורה עליהם, ולכן צריך להכין מים לפני השינה, ולהניחם ליד המיטה, כך שמיד עם הקימה יוכל ליטול ידיו (שע"ת א, סק"ב). ויש שזקלו בזה משום שלדעתם כל הבית נחשב כארבע אמות, וכל זמן שהוא אינו צריך לצאת מהבית יותר ממרחק של ארבע אמות כדי ליטול ידיים, אינו נחשב שהוא משהה על עצמו את רוח הטומאה (שו"ת שבות יעקב ח"ג א').
אולם חשוב לדעת, שכבר בתקופת הראשונים, לפני כשמונה מאות שנה, נחלקו הפוסקים בשאלה, האם גם היום רוח-הרעה שלאחר השינה שורה על הידיים. לדעת רש"י אכן סכנת הרוח הרעה לא חלפה. אולם בתוספות (יומא עז, ב) כתוב שאין אותה רוח-הרעה שורה באלו המלכויות. וגם בעל הלחם משנה כתב שמשמע מדברי הרמב"ם שהוא אינו חושש לרוח-הרעה שנזכרה בתלמוד (שביתת העשור פ"ג ה"ב). וגם המהרש"ל, שחי לפני כארבע מאות שנה, והיה אחד מגדולי הפוסקים באשכנז, כתב שאין רוח-הרעה מצויה בינינו (חולין פרק שמיני ל"א). וכך כתבו עוד כמה פוסקים.
כנראה שההבדל בין הדורות נעוץ בכך, שבדורות הראשונים הכח הנפשי, המיסטי, היה חזק יותר. הדבר התבטא מצד אחד ביכולת להגיע להשגים גבוהים ועמוקים יותר מבחינה נפשית ורוחנית, כמו לנבואה ; ומאידך זה התבטא בכל מיני כישופים ורוחות טומאה. במשך הזמן, הכח השכלי תפס את המקום המרכזי על חשבון הכוחות הנפשיים, ויחד עם זה גם רוחות הטומאה נחלשו ונעלמו, ובמקומן יש רוחות רעות של דעות שקריות ומזויפות.
ועוד ישנה מסורת מופלאה, הקשורה בגרף פוטוצקי, שהיה בן למשפחת אצילים בפולניה, ונשאו ליבו להתגייר ולהצטרף לעם ישראל. אולם מאחר שהדבר היה אסור באותם הימים, התגייר בסתר, והיה עוסק בתורה. לבסוף שלטונות הגויים תפסוהו והציעו בפניו שתי אפשרויות : לחזור לנצרות, או להשרף חי. גר הצדק בחר למות בשריפה, ולקדש שם שמיים ברבים. באותה שעה אמר הגאון מווילנא, שרעשו השמיים והארץ, ורוח הטומאה איבדה מכוחה, ובעיקר ניכר הדבר ברוח הטומאה של שחרית. ולכן תלמידי הגאון מווילנא אינם מקפידים שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילת.
למעשה : לדעת החיד"א, המשנה-ברורה (מ"ב א, סק"ב) והבן איש חי, יש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות לפני הנטילה. ולעומתם ישנם פוסקים שמקלים, או משום שכל הבית נחשב כארבע אמות, או משום שכיום רוח הטומאה שעל הידיים בטלה. וכך הוא המנהג הרווח.

4 - טיפול בתינוק לפני הנטילה
כאמור, בעת השינה, יחד עם הסתלקות התודעה השכלית, שורה על האדם רוח טומאה. עיקר האדם הוא יכולתו לפעול, לשכלל ולתקן את העולם, ובעת השינה כשהחדלון מתפשט בו, הוא מאבד במידה מסוימת את צלם האלוקים שלו, ורוח טומאה שורה עליו. וכפי שאמרו חז"ל ששינה היא אחד חלקי ששים ממיתה.
בעת הקימה, כשהתודעה חוזרת לאדם, מסתלקת רוח הטומאה מכל גופו, ורק בקצוות, דהיינו בכפות הידיים נשארת עדיין רוח טומאה, וכדי להסירה, יש ליטול את הידיים לסירוגין, שלוש פעמים כל יד. ולפני הנטילה אין לנגוע בידיים בכל פתחי הגוף, כעיניים אוזניים ופה.
וכשם שאין לגעת בפה לפני הנטילה, כך גם אין לגעת באוכל או במשקה לפני הנטילה, מפני שהאוכל נכנס לתוך הגוף. וכתבו האחרונים שיש להזכיר הלכה זאת לנשים, מפני שלפעמים מיד בעת קימתן בבוקר הן צריכות להכין אוכל לתינוק, ועליהן לזכור ליטול ידיים לפני כן, כדי שלא לנגוע באוכל בידיים שאינן נטולות.
והורים הקמים מתוך שנתם באמצע הלילה, כדי לכסות את בנם או לתת בפיו מוצץ, על פי הדין אינם חייבים ליטול ידיים לפני כן. ראשית, מפני שלדעת כמה פוסקים, רוח הטומאה השורה על הידיים חלה רק לאחר הקימה בבוקר, דהיינו בקימה שלאחר עלות השחר, אבל לא בקימה באמצע הלילה (אשל אברהם בוטשטאש סימן ד'). ועוד, שבכיסוי התינוק או בנתינת מוצץ לפיו אין צורך לגעת בידיים באחד מפתחי גופו, כגון הפה או העיניים. ולכן אין חובה ליטול ידיים כשקמים באמצע השינה.
אבל אם קמים כדי להכין לו אוכל, או להחליף לו חיתול, אזי רצוי ליטול ידיים לפני כן, כדי שלא לנגוע במאכלים או באחד מפתחי גופו בידיים לא נטולות. אבל אין לברך על אותה נטילה, מפני שחכמים תקנו לברך רק על הנטילה בבוקר, שהיא המכינה אותנו לקראת התפילה ולקראת היום החדש.

5 - מאכלים שנגעו בהם לפני הנטילה
למדנו שמפני הרוח-הרעה השורה על הידיים בעת הקימה מהשינה, יש להזהר שלא לנגוע לפני נטילת ידיים במאכלים או במשקים.
והשאלה היא מה דין מאכלים או משקים שנגעו בהם בטעות לפני נטילת ידיים שחרית.
להלכה כתבו הפוסקים שאם אלו מאכלים יבשים שאפשר לשוטפם, כגון פירות, יש להדיח אותם במים שלוש פעמים. שכשם שנטילת ידיים, שלוש פעמים כל יד, מטהרת את הידיים, כך גם את הפירות. אך אם נגעו בטעות במשקים או במאכלים שיתקלקלו אם ישטפו אותם, יש שהחמירו לזורקם מפני רוחה רעה ששורה עליהם (הרב אליהו ספר הלכה א, עמוד י"ח) ; אבל לדעת רוב הפוסקים, גם מאכלים שלא ניתן לשוטפם מותרים באכילה.
ויש לכך שתי סיבות. ראשית, מפני שלדעת רוב הפוסקים אין בכוחה של רוח-הרעה שעל הידיים לפגום את המאכלים (ח"א כלל ב, ב, מ"ב ד, יד). ואמנם לגבי משקה חריף כשכר, ישנם פוסקים שסוברים שאם נגעו בו לפני נטילת ידיים שחרית, שוב אין לשתותו, מפני חשש היזק. מכל מקום, לגבי שאר המאכלים, מוסכם על מרבית הפוסקים שאין הם נפסלים בנגיעה בידיים לא נטולות (באור הלכה ד, ה ד"ה 'לא'). ועוד סיבה להקל, שכבר הזכרנו, שישנן דעות הסוברות שרוח-הרעה השורה על הידיים בעת הקימה, נתבטלה מהעולם, ואין לחוש להיזקה. ולכן אין לזרוק ולהשחית את המאכלים שנגעו בהם בידיים לא נטולות (שערים המצויינים בהלכה ב, ד).