קטע חדש
טוב אז אני רואה כולם עושים פריקה,
ולא היה לי מה לפרוק חוץ ממשהו שאני פוחד שיקרא אז כתבתי שיר על מה אני מרגיש שקורה בעולם(לא מלחמות או משהו)
ככל שעובר הזמן אני מרגיש מותש, נרדם.
מרגיש שהחיים שלי לא מעשה ידי אדם.
אני תוצר של מכונה גדולה שקוראים לה אנושות.
וכולם מנסים אותי להפוך לעוד פועל פשוט.
אני לא רוצה לחיות בשביל שאוכל לקנות,
עוד וולבו או מרצדס וגם לא 100 מניות.
אנשים כבר לא מבינים מה חשוב ומה טפל.
הטפל נהיה חשוב והחשוב כבר התערפל.
עובדים בשביל איזה אוטו או מכון יופי כל שבועים.
אנשים לא מבחנים מה יש להם בין הידיים.
הם נהיים כמו מכונות עובדים רצוף 4 עונות.
והכול פה לא בסדר אני ניסיתי לשנות.
אבל כולם פה מכורים, לא את חייהם חיים.
החיים נהיו לצפות בחבורה של אנשים,
שיושבים על איזה אי ומנענעים בישבן.
העולם הזה הזוי השתגעתי כבר מזמן.
אז שחיתי עם הזרם לא הצלחתי תצמי לעצור.
עכשיו גם אני בסרט והכל כלכך אפור.
תגיבו איך
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Stormy Atmosphere
)
