ב- 28/1/2002 עלה ערוץ 10 לאוויר. מאז, אני מוצא את עצמי לא פעם מתחבט בשאלה מה הייתה הסיבה להקמת ערוץ מסחרי נוסף בישראל.
כשנחשפתי לתכניו של ערוץ 10, היה ברור שהוא לא מהווה אלטרנטיבה לצופים שבעיי דודו טופז, אלא מכוון לאותה מטרה בדיוק. הוא אמנם היה פחות מקצועי בתחילת דרכו מערוץ 2 המצליח, פחות מעניין ופחות מתוקצב, אבל הוא ללא ספק השתדל מאוד, באמצעים שעמדו לרשתו, לחקות חיקוי מוצלח את אחיו הגדול.
היום, אחרי כמעט 9 שנים של שידור, אפשר לומר בוודאות שהחיקוי אכן מוצלח, אך הצופים מעדיפים את המקור. באינספור שידורים של חדשות, שעשועונים, תכניות בידור, בישול, טיולים וריאלטי, ערוץ 10 קיווה לפריצה הגדולה. הוא ציפה בכיליון עיניים לרגע בו יגבר על מפלצת הרייטינג הבלתי מעורערת וינצח כנגד כל הסיכויים. הוא אפילו ניסה לא פעם ללכת רחוק יותר ולשדר תכניות כמו "המראה" ו"הישרדות", שגרמו לערוץ המתחרה להיראות כמו טלוויזיה מיושנת ולא רלוונטית, אך כל זה לא עזר. גם אם הוא ניצח מדי פעם בקרבות הקטנים, הוא הפסיד במלחמה. ערוץ 10 לא הצליח להמריא.
בימים האחרונים מנסה הערוץ להרים ראש. שוב הוא מנסה להרים ראש. אחרי אינספור ניסיונות כושלים בעבר, הוא מתאמץ פעם נוספת לתת פייט ראוי.
בעקבות היציאה לקרב, לעוד קרב, נפל לי סוף סוף האסימון. ערוץ 10 הוא בעצם כלי עזר לייעול התכנים המשודרים בערוץ 2. דוגמאות לטענה הזאת אפשר למצוא בהתנהלותם היוצאת דופן של שני הערוצים המדוברים בתקופה האחרונה. ערוץ 10 השיק בראשון האחרון לוח שידורים חדש. לא משהו מהפכני וגדול, אבל בהחלט שינוי מרענן. העורכים הזיזו שעה אחת אחורה את התכנית "לונדון וקירשנבאום" ושיבצו במקומה את התכניות "אהרוני" ו"ערב טוב עם גיא פינס". שיבוץ שבתוכו תקווה להקפצת הרייטינג של מהדורת החדשות המרכזית.
השינוי הזה הספיק בכדי להכניס את קברניטי ערוץ 2 לפאניקה. פתאום זכתה קרן מרציאנו שמגישה את "תכנית חסכון" (שמתחרה בגיא פינס) לאולפן מרווח ולפרומואים בפריים טיים, פתאום יונית לוי טורחת לעדכן ביום שישי מה ישודר ביום ראשון במהדורה המרכזית, פתאום סקרים מרתקים של מינה צמח בנושאים חשובים, פתאום מירי מסיקה.
אין ספק שבערוץ 2 יודעים מתי לנוח על זרי הרגלי הצפייה ומתי לחבוש כפפות אגרוף ולהתייצב בזירת הלחימה. שתיים זה אולי תמיד ביחד, אבל מלך יש רק אחד.

(מתוך הבלוג של Yossid85 "ועל כל ישראל")