חוט מקשר עובר בין הספר הראשון בתנ"ך ספר בראשית, ובין האחרון - מגילת אסתר. נפתולי הגלות הראשונה, שקדמה למתן תורה, נוגעים בתסבוכת הגלות השניה, גלות בבל. יוסף, הגולה הראשון המקיים בעצמו את גזירת שיעבוד מצרים, מוצא לעצמו את הפדות ומכין רווחה לכל אחיו שעתידים לגלות. ואסתר, עומדת לעמה למצוא לו פדות מגלותו. שתי המעשים האלו הם מעשים טבעיים, מלאי מתח וחרדות, ללא נסים וללא מופתים, אך תוצאותיהם כה בלתי טבעיות, שצירופם יחד בספר אחד הוא בעצם מעשה נסים.
שני המעשים האלו מלמדים אותנו את הכלל הגדול של חוקי ההיסטוריה: כל האירועים המתרחשים בעולם, יש להם תכלית וכוונה. לא רק תחת השראת השכינה במקומה ובמקדשה על ידי נביאים אותות ומופתים , אלא גם בגלות, גם כאשר האדם עומד בודד מול עמים כבירים ומלכי מלכים חושבים אותו לאבק, יד נעלמת מכוונת את כל פרטי המאורעות. אירוע שנראה בלתי חשוב בסצינה הראשונה, יורה בסצינה השניה, אין התרחשות לחינם.

להמשך המאמר לחץ כאן.