
נכתב במקור על ידי
Tyler Durden
לפי האמונה שלי, בשביל להשתנות ולהגיע באמת באמת גבוה ולא עוד לייף סטייל ממוצע ואפור, חובה עליך בתור גבר ובתור בנאדם באופן כללי, להגיע לתחתית.
מזה אומר? לחוות כמה מה"חוויות" הבאות:
לנסות להתאבד לפחות פעם אחת/להגיע למצב שאין לך סיבה לחיות/להגיע למצב שאין מי שיתמוך בך/להגיע למצב שאתה חסר חברים, ידידות וחיי חברה לגמרי/להגיע למצב שאתה בגיל חריג כגון 17 ועדיין אפילו לא נישקת בחורה/להגיע למצב שעוברות לך מחשבות בראש כמו "אני גם ככה אמות בתול, אז אני אאנוס מישי ואתאבד, לפחות לא אמות ככה בתול".
הרגשות וחוויות מאוד חריגות, כואבות שמעוררות בך סוג של דחף..
השלב הבא הוא להיות מודע לזה שאתה בתחתית ולא באמת יש לך סיבה לחיות, כשאתה מנסה להתאבד אתה בשלב מסויים תגיד לעצמך "גם ככה אין לי סיבה לחיות, אז אם למות אני אמות אחרי שאנסה מספר דברים.."
קשה לי להסביר את זה, אבל צריך לחוות את ההרגשה של "על החיים ועל המוות" ולהתאבד על כל אופציה שיש מולך בלי פחד. ואני ממש לא מדבר על משו שטחי כמו לגשת לבחורה, זה פאקינג כלום לעומת מה שתצטרכו לעשות כדי להצליח באמת.
להתחיל ממייקאובר קיצוני ולעבור לדברים יותר מסובכים..ומי שבאמת רציני, מעיף את המכשולים שעומדים לו בדרך, גם אם זה האדם הכי קרוב אליו, גם אם זה הערכים הישנים שלו וגם אם הדבר הזה אפילו יהרוג אותו. רק מי שלא רואה בעיניים יצליח בחיים וזאת עובדה.
רוב האנשים גם כשהם מגיעים לתחתית, או שהם משלימים עם זה, או שהם מנסים לצאת מזה בדרכים יותר מתונות או שהם "משפרים" בקטנה את איכות חייהם ועוברים ללייף סטייל אפור וממוצע..
בשבילי זה או מוות או להיות הבנאדם שתמיד רציתי. אין לי אמצע ואני לא מתפשר על כלום ואני מוכן לסכן את החיים שלי בשביל המטרה. אין לי ערך לחיי אדם, בעיקר לא לחיים שלי. חיים אפורים הם לא שווים ועדיף להתאבד או למות בדרך לחלום.
ולסיכום, אני מעדיף למות על הרגליים מאשר לחיות על הברכיים.