ע"פ חז"ל , מקור השם הוא בשבט יהודה,בן יעקב, שעל שמו נקראו כל אחיו מפני ערכיו הגבוהים,שהודה במעשה תמר על אף רוממותו ומנהיגותו,ואיבדה בשל כך. "יהודה,אתה יודוך אחיך" (בראשית,מט, ח) כבר במקרא מצוי המונח "יהודית" כציון לשפתם של תושבי ירושלים אשר בממלכת יהודה, והדמונים (demonym) "יהודי" כציון לאדם שהשתייך לעם שמוצאו מממלכת יהודה. כמו כן, בספרות חז"ל נמצא ביטוי הקדום במקורו: "דת יהודים", אשר מובנו מיוחד רק להיבט של חוקי הדת היהודית. ואולם המונח "יהדות" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, נעשה נפוץ רק בעת החדשה. מונח זה מופיע לראשונה בשפה היוונית, בספרות היהודית ההלניסטית, בספר מקבים ב, (כמו גם המונח "הלניסטים" ככינוי ליהודים המאמצים זהות יוונית המופיע אף הוא לראשונה בחיבור זה). המונח מופיע לאחר מכן גם בספר מקבים ד, בברית החדשה ובכתובות אפיגראפיות. המונח אינו מצוי בדברי חז"ל, והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני העת החדשה.
השם "יהדות" נגזר משמה של ממלכת יהודה (שעל פי אטימולוגיה מקראית נקראת על שם שבט יהודה, הנקרא על שם אביו הקדמון, יהודה בן יעקב), וממנו נגזר גם שמם של תושביה – יהודים – והניב המדובר בה – "יהודית". (למעשה, ממלכת ישראל חלקה דת ופולחן בדומה לממלכת יהודה, והמקרא רואה בה כשבטים אחים לשבטי ממלכת יהודה, אולם היא חרבה על ידי האימפריה האשורית ותושביה הוגלו או הוטמעו בממלכה השכנה, ממלכת יהודה.
*קרדיט לויקיפדיה על המידע.




ציטוט ההודעה
