פרומו: אגדת ליגות האיי פאד פורשת בפרומו מנצח !
שלום אנשים פשוטים, נחותים ועלובים, תנו לי לספר לכם איך כל זה קרה. אני מוכרחה להגיד לכם את האמת, אנשים. כשמדובר בבולשיט - בולשיט ענק ברמה בין לאומית - אתם חייבים לכבד את אלוף כל הזמנים של הבטחות הכזב והטענות המוגזמות: ענף ההאבקות. זה סיפור הבולשיט הגדול ביותר שסופר אי פעם, בלי תחרות. תחשבו על זה: מישהו שם הצליח לשכנע אנשים שיש אדם שחוטף מכות, אבל הוא לא באמת נפגע. ואנשים מסביב לעולם מוציאים את הכסף שלהם מהארנקים ומשלמים על מנת לצפות בשקר הזה. כסף טוב, לא פחות. ואיפשהו באמצע נמצאים אנשים שעושים כסף על הדבר הזה. הרבה כסף. אתה יכול לסבול, להחנק, לצרוח, ולזעוק את האמת, אבל יש אנשים בעולם שמשלימים עם המציאות הזו. ככה זה. בתוך כל העולם הזה בולטים להם אנשים יחידים, אשר עשו את שמם ואת הונם על גבם של אנשים אלו. אותם אנשים שהצליחו נקראו אגדות האבקות ורשימת המתאבקים הטובה ביותר בישראל מצטמצמת לשם אחד, השם הזה הוא השם שלי.
ג'רי לולר: "אתה יכול לשנוא אותה או לאהוב אותה, אבל לא משנה מה, חייבים להסכים איתה".
מייקל קול: "זה נכון, זה פרומו ווינטאג' של הפרומואיסטית הטובה ביותר בעולם".
ג'רי לולר: "ולא משנה באיזה ליגה מדובר, מה שהיא אומרת רלוונטי במאת האחוזים".
מייקל קול: "תראה רק את רשימת הליגות שהיא הייתה אגדה בהן: WCW, WGW, VWL, DWL, PWF, EWN, וגם הליגה הזו".
תחשבו על זה קצת, בכל שלב בחיים אנחנו נתפסים על משהו חדש בחיים. פעם זו קריאה בספרים, פעם זו צפייה בטלויזיה, ופעם זו ליגת איי פאד של האבקות. ובכל פעם אנחנו אוספים לעצמינו מזכרות מאותם עולמות. יש כאלה ששורדים יותר עם הזמן ויש כאלה ששורדים פחות. לדוגמה, בכדורסל, לא משנה כמה כוכבים יכנסו לNBA ויעשו את ההכי טוב שלהם, תמיד נזכור שם אחד בן אל-מוות - מייקל ג'ורדן. בכדורגל זה מראדונה. בגולף זה טייגר וודס. במחשבים זה ביל גייטס. במוסיקה אלו הביטלס. בתחום הגאג'טים מי שהיה הכי חזק זה סטיב ג'ובס. הרשימה הזו מקובלת על כולם. לא פלא אם כן שהשם שהכי זכור לכולם בליגות הוא השם שלי. אני פשוט הטובה ביותר במה שאני עושה. אתם יכולים ללכת ליגה ליגה, אתר אתר, פורום פורום ולשאול את כולם: מה השם הראשון שעולה לך לראש כאשר אתה שומע את המושג הזה "ליגות האבקות", וכולם בלי יוצא מן הכלל יענו לך שם אחד - מישל מק'קול. מן הסתם, חלקם אוהבים אותי יותר וחלקם אוהבים אותי פחות. אבל זה חלק מן העולם הזה. הרי אתה לא יכול לזכות בכל תואר אפשרי בכל ליגה שאי פעם קמה מבלי לצבור כמה אויבים. זה מחיר התהילה, חברים. ואני פה כדי לספר לכם שהתקופה הזו עומדת להסתיים.
ג'רי לולר: "זו בהחלט סופה של תקופה, זה כמו שברט הארט עזב את ההאבקות".
מייקל קול: "וכמו ברט הארט, גם היא ה-Best there is, Best there was, and the Best there ever will be".
ג'רי לולר: "אני רק רוצה להבין, ריק פלייר יודע שאין לו סיכוי לנצח אותה, נכון?"
מייקל קול: "נראה לי שאפילו הוא הלך השבוע ללאס ווגאס ושם כסף על כך שהוא הולך לחטוף את הסקווש של החיים שלו".
אני עומדת כאן מולכם היום ואני רוצה לספר לכם שבמהלך כל הקריירה שלי, כאשר ניצחתי אנשים, הבסתי אותם ועשיתי מהם נעל משומשת, לא חשבתי על הרגע הזה. רגע הפרישה שלי. תמיד חשבתי שאהיה שם תמיד, שאקטוף אליפויות ונצחונות על ימין ועל שמאל ושמי יהיה נוכח מבחינת פעילות למשך דורות. אבל בחיים כמו בחיים, יש שלבים שהאדם צריך לעבור. אני שהתחתנתי לא לפני הרבה זמן עם אנדרטייקר, רוצה להביא ילדים לעולם. אני רוצה לראות עולם. אני רוצה למצוא תחומי עניין שונים, מלבד האבקות. הדבר שמשמח אותי בכל הסיפור הזה הוא שאני לעולם לא אעלם מהעולם הזה. אתם מבינים, ברגע שנכנסתי לליגות ההאבקות האלה, ידעתי מלכתחילה ששמי יהיה מעל לכולם. לא משנה באיזה ליגה מדובר, אני תמיד הצלחתי בה. שמי יחיה לנצח בין האנשים שהיו בליגות הליגה. הם ידברו עליי, יכתבו עליי, ירכלו עליי, ישאלו את עצמם בעוד כמה שנים - "תגיד, איפה ההיא שהייתה טובה בפרומואים יצירתיים ולימדה את כולנו מאיפה הדג משתין?" ככה ששמי כבר חקוק בהיכל התהילה. אני יכולה לומר שאני נהניתי מאוד, היה לי כיף לא נורמלי להיות חלק מן העולם הזה ועכשיו הזמן שלי לעזוב. אז בלי חרטות, בלי להסתכל לאחור ובלי ספק, אני FLAWLESS.
עכשיו טרנדי בטוויטר: "מישל מק'קול לנשיאות ארצות הברית".
ציטוט ההודעה
