משהו שאני לא ישנה בגללו כבר כמה ימים יש לי סיוטים (18)
אני בוכה שאני כותבת את זה. אני מתנדבת שלוש שנים במשטרה. סיימתי את המחויבות האישית והמשכתי להתנדב. תרמתי המון זמן אישי שלי במקום להיפגש עם חברים או להתכונן למבחנים. הלכתי להתנדב אפילו בשמירות כשהיה גשם שוטף והייתי צריכה לעמוד ולקפוא מקור, גם שהיתי חולה הלכתי להתנדב. גם שהיו ירידים במקום ללכת עם חברות הייתי בשמירה על האירוע. במהלך הזמן שהתנדבתי היה איתי ידיד הכי טוב שלי או ככה חשבתי לפחות שגם התנדב. פנו אליו ואמרו לו שהוא מקבל מלגה על ההתנדבות. הוא התנדב פחות שעות ממני והוא מקבל מלגה של כמה אלפי שקלים. ושתבינו אני אשכרה שמחתי בשבילו באמת, אפילו המשכתי להתנדב גם אחרי שאמרו לי שלא קיבלתי מלגה, הלכתי להתנדב אתמול אחרי שהיה לי יום שבת חום של 39 מעלות...
הבעיה שאני שפוכה מבפנים אני מתפרקת אני נקרעת. אני מרגישה שכולם נגדי. חברה שלי שהיא חברת ילדות שהיא כמו אחותי דיברה איתי בטלפון ואמרה לי כזה: "אהה ומתסרי ל__ שהוא מקבל מלגה." עניתי לה "אוקי" אז היא שמעה שהיתי אדישה אז היא אומרת לי בשביל עוד קצת להכאיב לי.. "עם כסף..מלגה עם הרבה כסף." אז אמרתי לה אוקיי. אז היא שמעה שאני שוב אדישה והיא רצתה עוד יותר להכאיב לי אז היא אמרה לי : "ואת לא מקבלת מלגה. חחחע" אמרתי לה : אוקיי. וניסיתי לשמור על קור רוח ופשוט כל כך בכיתי מבפנים רציתי למות מרוב בכי.... הבעיה שמאז גם ידיד שלי לא מפסיק לדבר איתי על זה ולהשוויץ הוא רואה כמה זה מצער אותי אז הוא ממשיך נגיד הוא אמר לי: את יודעת פגשתי כמה בנים במרכז הם אמרו לי כל הכבוד על המלגה.... או עוד משהו: את שומעת..יש לי פגישה עם המנהלת והרכזת בשביל המלגה הן רוצות לדבר איתי על המילגה וכמה כל הכבוד לי... ועוד משהו: אני והרכזת צחקנו שלא הודיעו לי על הטקס הענקת המילגות..... כל מיני כאילו משפטים שבאמת קורעים את הלב....
ושתבינו המשטרה בשבילי היא הכל... אני רוצה לעבוד במשטרה... אני רציתי להתנדב במשטרה החל מגיל 14... זה המקום היחיד שאני מרגישה שבאמת יש לי סמכות כלשהי שמישהו מקשיב לי... הבעיה זה הכסף כל כך מעצבן אותי שאפילו לא רציתי אותו לעצמי רציתי להביא אותו לאמא שלי לעזור לה...כי אין לי אבא, והיא גם לא עובדת.. ויש קשיים פה ושם אני לא אפרט בשביל לא לקבל עוד רחמים.... סיפרתי את זה לאמא ונשבעתי לה שלמרות שאני קנאית וקמצנית לפעמים ורוכשנית ויש לי תכונות רעות יש לי ערך עליון צדק. ואני לא יכולה לחיות בעולם בלי צדק. ואני נשבעתת לכם שאם המקרה היה הפוך אני נשבעת שהיתי מתחלקת עם הידיד חצי חצי בסכות נשבעת לכם.... באמת כי חשוב לי הצדק.... אבל הוא לעמתי הצדק לא חשוב לו בכלל... הוא אפילו לא הציע את זה.. לכל מקום שאני הולכת מזכירים לי שאני לא קיבלתי את המילגה.... כל כך עצוב לי.. סליחה על החפירה.
ציטוט ההודעה
