נמאס כבר מהכל הדיכאון לא עובר (18.5)
אוקיי, הסיפור שלי די ארוך אז אני אנסה לקצר:
חשוב לציין שכבר סיימתי בית ספר ואני מתגייס עוד 4 חודשים
אני לא יודע מה קרה לי, ביסודי עשיתי דברים שלא הייתי מעז לעשות אותם כיום והייתי אחד המקובלים בכיתה ואז בעקבות כל מיני מקרים אישיים שקרו בבית נהייתי די ביישן וסגור, בתחילת התיכון היו לי כמה חברים ממש טובים, ולאחר חצי שנה הם ניתקו איתי את הקשר (העדיפו ללכת עם ערסים מפגרים), ואני מאז כל תקופת התיכון נשארתי לבד,בודד,חסר חברים. האמת שבכל חיי לא הייתי שופע חברים, היו כמה טובים וזהו.
בתקופת התיכון אבל מצבי החמיר, זה קשה לראות אחרים יוצאים מבלים, במיוחד עם כל הקטע של הבנות זה מוסיף עוד דקירה עמוקה בלב, ולכן נכנסתי לדיכאון,הסתגרתי,לא הייתי מגיע לבית ספר כל כך,לא יצאתי לטיולים שנתיים, ממש כלום.(התיכון כבר נגמר וטוב שהיה)
אני הגעתי למסקנה מה יכול לעשות אותי מאושר- להיכנס למערכת יחסים עם מישהי (אני אף פעם לא הייתי במערכת יחסים עם בחורה, וממש לא ברור לי למה, אני מאוד נחמד עם כולם, אני נראה ממש לא רע, אני חכם, ואני עדיין שואל את עצמי למה אין לי מישהי???), הדבר הכניס אותי לעוד יותר דיכאון, כתוצאה מכך הייתי עושה הליכות ככה לבד עם עצמי, פשוט להתאוורר מכל המצב המגעיל.
כרגע אין לי מושג איך אני פוגש מישהי... אין לי חברים, אין לי כלום ,אני כבר לא יודע מה לעשות.
לפעמים אני מרגיש לא שייך, אני מרגיש גם לא יהודי, במהלך התיכון היו כל מיני מיקרים שקראו לי אשכנזי וכאלה, הדבר גם השפיע על התחושה של האי-שייכות אצלי.... אני כבר לא יודע מה קורה לי בראש.
אשמח לעצות מה לעשות אני מרגיש די אבוד, די לא שייך, אני חייב לפתוח מערכת יחסים עם מישהי (כך אני חושב), אני חייב למצוא אושר בחיים,
ציטוט ההודעה
