יופי ודימוי גוף במדיה
אנו מוקפים בתמונות של נשים. נשים- וחלקי גופן- מוכרים הכל, ממזון ועד למכוניות. שחקניות טלויזיה וסרטים מפורסמות הופכות להיות צעירות יותר, גבוהות יותר ורזות יותר. חלקן אפילו ידועות בכך שהתעלפו במהלך סט צילומים עקב מחסור באוכל. מגזינים של נשים מוצפים בכתבות הממריצות אותנו לחשוב שאילו רק נרד את חמשת הק"ג המיותרים, יהיה לנו הכל- הנישואים המושלמים, ילדים אוהבים, סקס מעולה וקריירה מספקת.
למה סטנדרטים של יופי נכפים על נשים, כאשר רובן המכריע הן באופן טבעי גדולות יותר ומבוגרות יותר מאשר כל הדוגמניות? השורשים, לפי מספר אנליסטים, הם כלכליים. ע"י הצגת אידיאל יופי קשה להשגה ולשמירה, תעשיית הקוסמטיקה והמזון מבטיחים לעצמם צמיחה ושגשוג. זה לא במקרה שהנעורים מיוחצנים במידה הולכת וגוברת, יחד עם רזון, כקריטריון חיוני של יופי. גם אם לא כל הנשים חייבות לרדת במשקל, זה בלתי נמנע שכולן מזדקנות. ולפי התעשייה, גיל הוא אסון שצריך להתמודד איתו.
ההימור הוא כביר. מצד אחד, קניית תכשירי יופי, בגדים ותוספי דיאטה בד"כ יאפיינו נשים שהן חסרות בטחון לגבי גופן. ההערכה היא שתעשיית הדיאטה לבדה היא שוות ערך של בין 40-100 ביליון דולר בשנה! מצד שני, מחקרים מצביעים על כך שחשיפה לדמויות של נשים רזות וצעירות קשורה לדכאון, איבוד ערך עצמי והתפתחות של הרגלי אכילה לא בריאים בקרב נשים ובנות.
אחת מכל ארבע תלמידות קולג' בארה"ב משתמשות בשיטות לא בריאות לשליטה על המשקל, כולל צום, דילוג על ארוחות, פעילות גופנית מוגברת, שימוש במשלשלים והקאות יזומות. הלחץ להיות רזה משפיע גם על בנות צעירות: מחקרים מראים ש-35% מהבנות בגילאים 6-12 שמרו על דיאטה לפחות פעם בחייהן וש-50-70% מהבנות במשקל תקין מאמינות שהן בעודף משקל. באופן כללי, מחקרים מורים על כך ש-90% מהנשים אינן מרוצות מהמראה שלהן.
יופי בלתי ניתן להשגה
ככל הנראה, העובדה המטרידה ביותר היא שדמויות נשיות במדיה מייצגות יופי שהוא בגדר בלתי ניתן להשגה לרוב אוכלוסיית הנשים. לדוגמא, מחקרים אשר יצרו מודל ממוחשב של אישה בפרופורציות של בובת ברבי, מצאו שגבה יהיה חלש מכדי לשאת את המשקל של גופה העליון וגופה יהיה צר מכדי להכיל יותר מחצי כבד ומספר סנטימטרים של מעיים. אישה אמיתית שתהיה בנויה כך תסבול משלשול כרוני ולבסוף תמות מתת תזונה. נשיא החברה שמייצרת את בובות הברבי מעריך של-99% מהבנות בגילאי 3-10 יש לפחות בובת ברבי אחת.
למרות כל זאת, מספרן של הנשים והנערות האמיתיות המנסות להשיג גוף בתת משקל הוא אפידמי (מגפתי) והן עלולות לסבול מסיבוכים בריאותיים בהתאם.
תרבות הרזון
מחקרים מדווחים על כך שמגזיני נשים מכילים 10.5 פעמים יותר פרסומות ומאמרים המקדמים ירידה במשקל מאשר מגזיני גברים ויותר משלושת רבעי הכריכות של מגזיני הנשים מכילים לפחות מסר אחד בהקשר של איך ניתן לשנות את מראה הגוף הנשי- ע"י דיאטה, ספורט או ניתוחים קוסמטיים.
מדיות הטלויזיה והסרטים מחזקות גם הן את החשיבות של גוף רזה כמדד של ערך נשי. מחקר שנערך בקנדה דיווח על כך שיותר משלושת רבעי הנשים המגלמות דמות בקומדיית מצבים בטלויזיה הן בתת משקל ורק אחת מעשרים היא בעודף משקל. שחקניות במשקל גבוה יותר בד"כ יקבלו הערות שליליות מדמויות גבריות בקשר למימדיהן וכ-80% מההערות השליליות הללו יהיו מלוות בצחוקו של הקהל הנלהב.
היו מספר נסיונות מצד תעשיית המגזינים להדוף את המגמה הזו. במשך מספר שנים כלל מגזין קנדי באופן עקבי נשים במידות גדולות בפרסומי האופנה שלו ומגזין נוסף התחייב שלא להשתמש בפוטושופ בצילומים שלו ולא לכלול דוגמניות מתחת לגיל 25. במדריד, אחת מבירות האופנה הגדולות בעולם, דוגמניות עם רזון קיצוני הוחרמו ממסלולי האופנה בשנת 2006. יתרה מכך, ספרד יצאה לאחרונה בפרוייקט שמטרתו לתקנן מידות בגדים ע"י שימוש בתהליך ייחודי שבו קרן לייזר משמשת למדידת גופן של נשים אמיתיות על מנת למצוא את ההתאמה האותנטית ביותר למדדים ריאליים.
בכל אופן, עולם הפרסום שולט בשוק ובעולם זה הרזון הוא אטרקטיבי. לפני 20 שנה, שקלה הדוגמנית הממוצעת 8% פחות מהאישה הממוצעת- בעוד שכיום, דוגמניות שוקלות 23% פחות. מפרסמים מאמינים שדוגמניות רזות מוכרות מוצרים. כאשר מגזין אוסטרלי כלל תמונה של דוגמנית כבדת משקל בכריכה שלו, מאות אלפי מכתבים נשלחו למגזין ושיבחו את המהלך אבל המפרסמים התלוננו והמגזין חזר להציג דוגמנויות שדופות.
שיפור עצמי או הרס עצמי?
שפע המסרים בנוגע לרזון, דיאטות ויופי אומרים לנשים "רגילות" שהן תמיד זקוקות לכוונון ותיקון- ושהגוף הנשי הוא אובייקט שיש לשפרו ולעשותו מושלם.
האחוזים המכריעים של דמויות בעלות רזון חולני במדיה מצביעים על כך שגופן של נשים אמיתיות הפך להיות בלתי נראה בתקשורת ההמונים. הטרגדיה האמיתית היא שנשים רבות מפנימות את הסטריאוטיפים הללו ושופטות את עצמן לפי הסטנדרטים של תעשיית היופי. נשים לומדות להשוות עצמן לנשים אחרות ולהתחרות איתן על תשומת לב גברית. הפוקוס הזה על יופי ומשיכה הורס באופן מיידי כל מודעות או פעולה שאולי היתה יכולה לעזור בשינוי האקלים הנוכחי.
