בס"ד
אמונה ובטחון בה' והשגחה פרטית:

חז"ל למדונו בגמרא ובמדרשים שכל דבר בעולם משגח בהשגחה פרטית עד להפליא, הן בפרנסתו שכל מזונותיו קצובים לו במידה,במשקל ובמשורה, הן בשידוכים שהשם יתברך מכריז בת פלוני לפלוני, והן ברפואה, שהשם יתברך מכריז על המחלה מתי תבוא ומתי תצא, ומה לו לאדם לדאוג דאגה שאינה שלו? מה לו לצור צרת המחר? וכבר פרש הגר"א (רבי אליהו בן שלמה זלמן) את הפסוק בתהילים: "כגמול עלי אמו, כן גמל עלי נפשי", שצריך אדם להתנהג בדיוק כמו התינוק. מה התינוק הולך למשחקיו ועיניניו ולא דואג לאכל, כי יש אבא או אמא, שיביאו לו הכל עד אצלו. כך צריך האדם להתנהג ולהאמין שמה שכתוב לו יגיע עד אליו, ומה מסכנים אותם אנשים שכל חייהם עוסקים במרדפים אחר העסקים והמסחר, דואגים על שכן שפתח מולם ודואגים מהחובות. מפחדים מכל רוח שעוברת לידם, והלואי והיו פותחים את עיניים ושואלים את עצמם, מי הוא זן ומפרנס לכל? או שמה יש כח ביד מישהו מבני התמותה להועיל או להזיק לי? הרי כבר לימדונו חז"ל בגמרא [מסכת מנחות כט:] שהבוטח בשם חסד יסובבנו, וכל הבוטח בה' ותולה בטחונו יתברך....הרי הקדוש ברוך הוא מחסה לו בעולם הזה ולעולם הבא.
ומסופר על האחים הקדושים רביה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, ורבי זושא מאניפולי זיא"ע, שהיו עורכים 'גליות' לעצמם לכפרת עונותיהם (שלא חטאו) ולהשתתף בצער השכינה הנמצאת בגלות, ועיקר גלותם הייתה ללכת ולהתבזות, לא לישון שני לילות במקום אחד, ולא לאכול אלה אם כן יציעו להם, ועוד תנאים מבהילים שאין הדעת סובלתן, והנה בהגיעם לאחת הערים נכנסו בלילה לפונדק שהיו יושבים שם גויים ערלים ארורים המתגוללים באשפתות מסובאי יין ושותי שכר. והאחים הקדושים נכנסו והניחו גופם לישון ליד התנור, כאשר רבינו 'הנועם אלימלך' ישן ליד הקיר מבפנים, ואחיו רבי זושא מבחוץ. לאחר מחצית השעה קם ראש השיכורים וחיפש משהו,או מישהו 'להתפרק' עליו, ומה רואות עיניו? שני יהודים עם זקן ופאות ישנים להנאתם, קרא לחבריו ורץ לרבי זושא ונענע אותו בטלטלות עזות. החלו לשיר ולרקוד וביזו את רבי זושא במכות ובריקודים,בתופים ובמחולות. וה'נועם אלימלך' מציץ "ומקנא" באחיו על "הזכות" שנפלה בחלקו להתבזות ולכפר "עונותיו".נגמרו הרקודים וזרקו את רבי זושא למקומו,וחזרו גם הם לשתות כוס שתיה "בהסבה".עברה מחצית השעה וחזר המעשה על עצמו,רצו כולם לרבי זושא,גררוהו ונענעוהו לכל הכוונים מעלה ומטה,ואחרי כל השגעונות שלהם החזירוהו לישון.הפעם כבר לא יכל לשתוקה'נעם אלימלך' על האפליה,מדוע אחיו יזכה פעמים לכפרת עוונות שבאו, והוא ישן בנוח, וכי אין הוא זכאי גם כן? פנה לאחיו ואמר לו: אחי היקר,הן עיניך רואות ןאזניך שומעות שהגויים הללו חזרו לשתות, ובודאי יופיעו כאן שוב.אנא בוא נתחלף,תנוח מעט ותן לי גם חלק בכפרה זו. הסכים רבי זושא והחליפו מקומותיהם,רבי זושא חיד הקיר וה'נעם אלימלך' מבחוץ.והנה התקימה הצפיה שוב קמו הערלים ובאו ואחזו ברבי אלימלך לנענעו,אך ראש החבורה צעק: די!! האיש שבחוץ 'קבל' כבר פעמים,עכשיו נטפל באיש שבפנים ליד הקיר, שוב תפסו ברבי זושא והרקידוהו ומאז חדל הרה"ק רבי אלימלך לבקש, כי מה שכתוב לאדם משמים יגיע אליו, וכל ההשתדלויות אינם אלא,להכשיר את המקום והזמן למה שנכתב מלמעלה. ועל זה וכיוצא בזה היה רגיל לומר הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע"א:"מי שלא רואה את המקום (הקדוש ברוך הוא ) בכל מקום אינו רואהו בשום מקום", כי באמת השם יתברך ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה,וכל מה שנעשה מושגח היטב היטב.