כשרוברט שלינץ איבד את היד בתאונת דרכים, הוא היה בטוח שקריירת המשחק שלו נגמרה. ואז הוא השתקם, הפך את שטוטגרט למכונת תארים וריגש אפילו את אלפרדו די סטפאנו. סיפורו של גיבור כדורגל, שלו רק זכה לשחק במונדיאל, היה נכנס לרשימת הגדולים ביותר
ב-13 באוגוסט 1948 נפטרה אמו של רוברט שלינץ. למרות האבל האישי, היה נחוש החלוץ המרכזי של שטוטגרט ליטול חלק במשחק החוץ מול אאלן שהתקיים למחרת. כל יתר השחקנים כבר נסעו בלעדיו, ולכן בבוקר לפני ההתמודדות הוא ביקש מחברו את רכבו והתכוון לעשות הדרך מזרחה, בסך הכל כ-70 קילומטרים. היה זה יום קיץ חם במיוחד, והמכוניות בשנות ה-40' לא צוידו, כידוע, במזגנים. שלינץ פתח את החלון עד הסוף והוציא את ידו השמאלית תוך כדי נהיגה כדי להתאוורר. גם הכבישים בגרמניה ההרוסה אחרי מלחמת העולם השנייה לא היו במצב מזהיר. החלוץ, שמחשבותיו היו במקום אחר לגמרי, לא הבחין בבור. הוא איבד שליטה על הרכב שנפל על צדו השמאלי. ידו של שלינץ הפכה לגוש מרוסק של בשר ועצמות, והרופאים נאלצו לקטוע את השאריות באופן מיידי. כך הגיעה לסיומה קריירה מבטיחה של סקורר בן 24.



להמשך הכתבה: http://sports.walla.co.il/?w=/196/2597897 (קצת ארוכה אבל שווה קריאה!)
וואוו נראה שהיה שחקן באמת מיוחד.