פשוט זה תקופה כל כך קשה בשבילי.
גם מצד אחד להתמודד עם הטירונות המזדיינת של הפאקינג גדס"ר שזה הדבר הכי שואה שצה"ל המציא.. וגם להתגעגע בטירוף לבחורה ולראות אותה בקושי..
שמע אני יודע מה אנשים חושבים עליה.. כי ככה היא אין מה לעשות. היא אפילו אומרת בעצמה שהיא לובשת צמוד וזה כי היא צריכה צומי היא מודה..
אבא שלי שופט אותה לפי המראה החיצוני בלבד.. וואלה אני מכיר אותה והיא באמת מדהימה לפי דעתי.. יש לה דפקות ופאקים קצת יותר מהשאר.. אבל כל כך כיף לי איתה.
עכשיו כל פעם שאני מביא אותה אבא שלי כזה מתבאס עלי.. אני רואה את זה. לא מדבר או משהו.. אבל מתבאס אש.. כי אבא שלי זה בן אדם בטלן הוא כל היום יושב בבית מול הטלוויזיה ממורמר על החיים ולא יוצא מהחור שלו בחיים. אז כל בן אדם חדש שנכנס לבית הוא מרגיש לא בנוח. ולא נוח לו שהיא נמצאת בבית אפילו שאנחנו כל היום בחדר. אפילו לי לא בנוח לפעמים לצאת מהחדר ב3 בלילה ולראות אותו ער.. מבין? בגלל זה גם כמה שאני מת על הבית כל החיים שלי התרחקתי ממנו כמה שיותר.. אם זה פנימיה ואז אחרי זה מכינה.. ועכשיו צבא.
בקיצור היא קצת שרוטה והיא אפילו יודעת את זה. והיא גם יודעת שאני מכיר תשריטות שלה ואני אוהב אותה ככה ואין לי בעיה עם זה.
חוץ מזה היא נשמה.. גם פצצה גם מצחיקה גם פתוחה בראש.. היא ממש מה שאני צריך. ואבא שלי חייב להשלים עם זה.
חבל שאין מקום שאנחנו יכולים להיות בו... מה שאנחנו צריכים כל השבת זה רק מיטה
ההורים שלי לא אוהבים אותה.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי .Tal
