"הסרטים" הוא משחק סימולציה-ניהול ממש דומה ברוחו לסימס, ומציע הרבה מאוד אופציות ניהול אולפן סרטים והמון שליטה על כל תהליך היצירה וההפקה של הסרטים, אבל הניתוק בין שני המרכיבים האלה הוא זה שמזיק למשחק.

ישנם שני מצבי משחק ב - The Movies , המשחק האחרון מבית .Lionhead
המצב הראשון הוא אופציית הניהול שבה אתם משחקים את "האלוהים", שאותו אנו מכירים ממשחקים כמו The Sims וכל משחק אסטרטגיה או ניהול אחר. במצב זה אתם תבנו בניינים למיניהם לאולפן הסרטים המתפתח שלכם, תשכרו ותפטרו (חה חה) עובדים, וכמובן, תפיקו ותפיצו סרטים לקהל הרחב.
המצב השני שהמשחק מציע הוא מצב ה"במאי". במצב זה אתם, למרבה הפלא, תגלמו את דמותו של הבמאי ותעשו מה שבמאים עושים, כמו להגיד לכולם מה לעשות. זה מבדר בהתחלה אבל זה נמאס דיי מהר להגיד לכל שחקן איזה פנים הוא צריך לעשות, לאן ללכת, איך לשחק ואיך להכין לכם את הקפה שאתם הכי אוהבים. ההעמקה הזאת היא כמעט מיותרת כי הבינה המלאכותית של הבמאים עושה דברים הרבה יותר מהר מכם וגם, למען האמת, הרבה יותר טוב. בגלל שני מצבי משחק שונים לגמרי הם מורגשים כמו שני מוצרים נפרדים לגמרי ולא משחק אחד גדול, כי פשוט אין ביניהם קשר.

אתם תתחילו את הקריירה שלכם כמנהל אולפן הפקה קטן ומסכן בשנת 1920, כשתעשיית הקולנוע רק החלה להתפתח, וכל המפלצות בסרטים היו מגומי (המבין יבין). ייתנו לכם קצת כסף, צוות קטן, כמה שחקנים ובמאי. מה שטוב במשחק זה שבהתחלה עוזרים לכם וממש המשחק הולך צעד אחר צעד ומסביר לכם בדיוק מה הוא רוצה מכם. עוד דבר שבולט במשחק היישר מההתחלה זה החופשיות שהוא נותן לכם, מה שידוע בשם Sandbox. במשחק אין "נכון" או "לא נכון" – יש רק אתכם. אתם תחליטו מה לעשות בכל עת והמשחק לא יכריח ולא ימהר וייתן לכם זמן ללמוד אותו ולהבין איך הכול בדיוק פועל.

תהליך יצירת הסרטים (שזה עיקר המשחק) הוא תהליך ארוך, קשה ומלא בכל מיני משתנים קטנים שאת כולם צריך "לחזות" כדיי שייצא לכם סרט טוב. מתחילם מהתסריט, שאותו אתם יכולים לכתוב בעצמכם (בעזרת בניין מיוחד שעושה עבודה לא רעה) או לתת לתסריטאים המוכשרים (והמוכשרים פחות) שלכם לעשות בשבילכם את העבודה המלוכלכת שלכם. אתם עדיין צריכים לבחור את הז'אנר, ולו השפעה משמעותית על עתידו של הסרט – אפילו אם הסרט שלכם הוא הטוב בעולם, אם אין התעניינות באותו ז'אנר בזמן שאתם מוציאים את הסרט – לא תעשו קופה, ולא רק זה – תפסידו כסף!!!
כשסוף סוף הנחתם את הידיים על התסריט- זה הזמן לצלם! בשביל לצלם סרט תצטרכו צוות צילום, שמורכב מכמה שחקנים, במאי, כמה שחקני משנה וצוות טכני. כל צוות הצילום שלכם יגדל וירכוש ניסיון ככל שתתקדמו במשחק. הדמויות שתבחרו לכל אחד מהתפקידים ישפיעו בצורה ניכרת על תהליך הצילום של הסרט. מה מצב הרוח של הבמאי? האם יש לו יחסים טובים עם השחקנים? האם יש לו ניסיון בתחום הסרטים המסוים הזה? האם הוא עייף או לחוץ? האם כולם על הסט מרוצים מהמשכורת שלהם?
כל הדברים הקטנים ישפיעו כל אחד בצורה אחרת על הסרט. למשל, אם הצוות הטכני שלכם לא מרוצה מהמשכרות, הוא לא יצלם בזויות הנכונות, יתרשל עם המיקרופונים ואפילו לא יקבל מכם הוראות!
דבר זה הופך את צילום הסרטים לדבר דיי מטרף, אבל שווה.

חוץ מעייפות ולחץ יש לכוכבים שלכם עוד מלא מדדים שמראים את הסטאטוס שלהם, ממש כמו בסימס. אבל, שלא בדומה לסימס, אתם לא תצטרכו להעמיק ממש בטיפול בכוכב שלכם ואת רוב הבעיות אפשר לפתור בעזרת העלאת שכר או שיפור הטריילר של אותו כוכב. מה שלא עשוי טוב במשחק זה האופן בו מוצגת האינפורמציה על הכוכבים שלכם. לפעמים המסך שלכם יתמלא בבועות שבכל אחת מהן כתובה מגילה קצרה על כל היבט בחיים של הכוכב, ואתם לא תוכלו לראות כלום, ממש כלום, גם לא את הכפתור שסוגר את הבועות. הכוכב שלכם יתבגר עם הזמן, ויפרוש, אם לא תמכרו אותו לפני זה. זה דיי הורס את המשחק כי, למשל, אם השקעתם את הנשמה בכוכב מסוים והוא עשה לכם סרטים נפלאים ואז הוא מגיע לגיל 70 ופורש. המשחק מנסה לפצות על זה בכך שהוא מודיע על זה שהכוכב עומד לפרוש ומציע לכם למכור אותו (כן זה עד כדיי כך פשוט).


עוד דבר מטומטם ב The Movies זה חוסר טוטאלי בעובדים. בתחילת המשחק יהיו לכם מלא עובדים והם ימלאו כל תפקיד פנוי שיהיה לכם. בשלב מאוחר יותר, כשהסטודיו שלכם יגדל ותוסיפו עוד מבנים, עוד שחקנים ועוד מכל דבר אחר, תראו שפשוט שאין לכם מספיק עובדים! הבנאים לא יצליחו לתחזק את כל המבנים, והמבנים יתכלו לאט לאט( כן זה דיי מוזר),השרתים לא ינקו את הזבל (ויש הרבה זבל בסטודיו משום מה) וגם לא יהיו לכם אנשים שתשימו לכוכבים שלכם כעוזרים פרטיים! אתם תמצאו את עצמכם לוקחים עובדים מהעבודה הקבועה שלהם (למרות שהם כבר מאוד טובים בה) רק כדיי למלא מקומות עבודה חסרים שאתם צריכים באותו רגע. כן, זה משחק אסטרטגיה, לכן זה לא כזה רע, זה פשוט לא מרגיש טוב...

לסיום, הגרפיקה והסאונד.
קודם גרפיקה. קודם כל אני חייב לציין שהמשחק נראה ממש כמו סימס, והגרפיקה בו גם דומה מאוד לגרפיקה משולבת של הסימס הראשון והשני. הטקסטורות נראות פשוטות אבל חלקות, האנימציה טובה והבעות הפנים פשוט יותר טובות מהמציאות. יש לו אפקטים מגניבים של אור וצל (למרות שמשום מה תמיד יום שם ואין אף פעם ערב) ובזכות זה הכול נראה מציאותי עוד יותר. עוד דבר – אפשר לעבור מזום שבו רואים את הקמטים בפנים של השחקן שלכם למצב שבו אתם רואים את כל האולפן שלכם מגובה עצום, וכל זה קורה מהר ובלי טעינה ותקיעות. למרות הפשטות של הגרפיקה, The Movies ידרוש מחשב חזק במיוחד כדיי לרוץ במלא הדרו ויאתגר גם את המערכות הכי חדשניות.
עכשיו הסאונד, שבו המשחק גם קולע בול. הפסקול תורם מאוד לאווירה של המשחק והוא מתאים לזמן שבו אתם נמצאים במשחק. הוא ישתנה מהמוזיקה ה"עליזה" (לא במובן שחשבתם!) של שנות ה 20, לדיסקו של שנות ה 60, ומשם למאין מוזיקת פופ. יש גם כמה וכמה קולות מצחיקים במשחק, כמו הקולות ב"פרודיה – לא – ממש – מצחיקה – של – רדיו" במחשק, ובקולות ה"סימסים" של השחקנים שלכם, למרות שהם לא מובנים ומגניבים כמו ב"שפה" ה"סימסית" המקורית.

בסופו של דבר, יש יותר יתרונות מחסרונות למשחק, וזה מסביר את העובדה שמצאתי את עצמי עדיין על המחשב בשלוש לפנות בוקר... המשחק הוא היחיד מסוגו (לא בסוג של משחקי הסימס, אלא בז'אנר של עשיית הסרטים) והוא חוויה שכל חובב סימס או משחקי ניהול חייב לנסות. עולם המשחק החי ישאב אתכם לתוכו ולא תצליחו לצאת עד אשר תצלמו את כל הסרטים האפשריים על כל במה אפשריים עם כל כוכב אפשרי. זה משחק ייחודי ושאפתני והוא המלצה אישית שלי לכווווולם.