[דעתו של מבקר] זודיאק
דייויד פינצ'ר מוכיח שהוא התבגר והפך מבמאי סרטי אימה וקאלט נוצצים, מתוחכמים וחלקם אף מעולים לבמאי דרמתי רציני שמצליח לנבור בתוך נפשה החולה של אמריקה האובססיבית כלפי סקס, אלימות ופרסום. אחרי שחששנו לגורלו בעקבות הלהיט "החדר" שם ייצר סרט אימה שגרתי והוליוודי לחלוטין, אפשר לנשום לרווחה. פינצ'ר עשה כמה צעדים אחורה, לקח נשימה עמוקה, וחיכה חמש שנים כדי שהפרויקט הנכון ייפול לו בין הידיים. עכשיו הוא מועמד לראשונה בפסטיבל קאן לפרס דקל הזהב, ומגיע לו.
אז מי שמצפה לסרט קצבי עמוס בזוויות צילום מגניבות ועריכה חלקלקה הולך לקבל סרט שונה לחלוטין ולמען האמת זה מפתיע, ולטובה. פינצ'ר מתגלה כיוצר שקול, איטי, מהורהר שלראשונה לאורך הקריירה העשירה והמוצלחת שלו (תכל'ס הבן אדם לא ביים עדיין סרט רע אחד) מצליח ליצור דרמת מתח איטית שחודרת אל מתחת לעור, מדגדגת בציפורניים ומייצרת חרדה מהשנייה הראשונה שלה. הפעם בגזרת הפעלולים ניתן למצוא את התסריט של ג'יימס ואנדרבליט שיצר פסיפס מדהים של דמויות מרתקות ומטרידות.
אז למי שמצפה לסרט סטייל "שבעה חטאים" עדיף שיגיע לאולם הקולנוע עם ראש פתוח לסרט שונה לחלוטין. זהו אינו סרט על רוצח סדרתי; זה אפילו לא סרט בלשים טיפוסי. "זודיאק" הוא סרט שמנסה להבין כיצד מעשה פשע משפיע על האנשים הסובבים אותו, והוא בהחלט מספק את הסחורה.
אין גיבור אחד ב"זודיאק". ישנן שלוש דמויות מרכזיות שסביבם נעה העלילה. בכול פעם הגיבור הראשי מתחלף. בהתחלה זהו מרק רופאלו המצוין המגלם את הבלש הממונה על הפרשייה. אבל אז רוברט דאוני ג'וניור כעיתונאי אלכוהוליסט משתלט על העלילה – (תסמכו עליו שהוא ישלוף את המניירות המבריקות שלו ויהפוך אותן לאפלות יותר מאי פעם). רופאלו חוזר לשלוט בכתר ויחליף אותו צייר הקומיקס המתמכר לניסיון לפתור את הרצח בגילומו של ג'ייק ג'ילנהול. הכוכב נראה צעיר מדי לתפקיד, מה שלא מונע ממנו לעשות עבודה טובה גם הפעם.
עוד אופציות לגיבורים לרגע המשתלטים על סצנה אחת או סיקוונס שלם הם בריאן קוקס בתפקיד קומי מבריק וג'ון קרול לינץ כאופציה לרוצח סדרתי בהופעה מהפנטת. גם הקורבנות הם גיבורים ומוקדשים להם סיקוונסים ארוכים ואכזריים המתארים את הרציחות בדקדקנות מעוררת אי נחת. כולם שחקנים לא מוכרים ומאוד מוכשרים שיש להם חמש דקות מסך (לפעמים יותר) ארוכות וקשות המתארות בפרוטרוט את מעשי הפשע הנתעבים שבו הם איבדו את חייהם. יש לציין גם את קלואי סוויני בתפקיד קטן כבת זוגתו של ג'ייק. אפילו אליאס קוטאס, דרמוט מולרוני ופיליפ בייקר הול הנפלאים מעניקים לנו הופעות אורח.
התסריט של "זודיאק" בנוי כמו ספר כאשר בכל פרק ישנו גיבור אחר. נכון שהמבנה מוכר מסרטים כמו "פסיכו" ומאז השתמשו בו מספר פעמים, אבל נראה שבסרט זה המבנה מעניק לעלילה ערך מוסף ולא משמש כאטרקציה. הדמויות שופכות אור על הפרשה: הבלש שרק רוצה לברוח מהפרשה שהוא צריך לפתור. העיתונאי שמאבד את שפיותו. הצעיר שחייו הריקים מתמלאים בעקבותיה. השוטרים הקטנים בערים הקטנות ששמחים להיות באור הזרקורים במשך חמש דקות. הקורבנות - בד"כ זוגות צעירים. הקורבנות ששרדו והחשוד בפוטנציה שנראה מאושר מתשומת הלב.
"זודיאק" הוא מלאכת מחשבת מדויקת ובוגרת. לא כמו בסרטיו האחרים של פינצ'ר הרוע בסרט זה הוא בלתי מושג. הוא נע בחופשיות באוויר הלילה ומבצע את זממו. הוא לא נתפס, הוא עושה ככול העולה על רוחו ועדיין שנים רבות אחרי שהאנשים שהיו מעורבים בפרשה נפטרו או פרשו מהחקירה עדיין מצליח להטריד את מנוחתם על האמריקאים, והיום יותר מאי פעם.
ציטוט ההודעה
