צבועים:
קיימים ארבעה מינים השייכים לסוגים שונים:משפחת הצבועיים היא המשפחה הקטנה ביותר בין משפחות הטורפים היונקים. היא כוללת שלושה סוגים: צבוע (Hyeana), צבוע נקוד (Crocuta) ופרוטל (Proteles). ככלל, הצבועים אינם אהודים על בני האדם. יש שרואים בצבועים יצורים מעוררי סלידה, כתוצאה מאהבתם לבשר פגר. למעשה, הצבוע אכן ניזון מפגרים, אך עיקר תזונתו היא טרף חי. בנוסף לכך, מראהו של הצבוע אינו מלבב במיוחד, כיוון שפלג גופו הקדמי גבוה מזה האחורי. לצבוע מבנה זה כיוון שפלג גופו הקדמי מפותח ושרירי יותר מפלגו האחורי ונועד לתמוך בלסתות החזקות ביותר בין היונקים. רגליו הקדמיות החזקות וכן ראשו החזק הכרחיים לתמיכה ולהפעלת הלסתות, וכן כדי לתפוס בחוזקה את טרפו. רגליו האחוריות עוזרות לו בריצתו המהירה. קול הצבוע נשמע כיללות צחוק אימתניות המגיעות מתוך העלטה.
- צבוע נקוד (Crocuta crocuta)
- צבוע מפוספס (Hyaena hyaena) – מצוי בישראל
- צבועון הרעמה (Proteles cristatus)
- צבוע חום (Parahyaena brunnea)
משקלם של הצבועים נע בין 10-80 ק"ג, ראשם גדול ורחב. הם בעלי אוזנים גדולות, פרווה גסה, צוואר שרירי ולסתות חזקות. המנהג של הנחת אבן על קבר מקורו בימי קדם, אז שמו אבנים על קברים כדי למנוע מצבועים לבוא ולטרוף את הגופה.
הצבועים, חיים בקבוצות (לרוב) כשבראשם עומדת נקבת אלפא, הצבועה השליטה, והיא זו שבוחרת את בן זוגה. משך הריון הצבועה הוא כשלושה חודשים ובהמלטה אחת נולדים בין אחד לארבעה גורים. הצאצאים שיוולדו למנהיגת הלהקה ישחקו אחד עם השני אך לא עם שאר גורי הלהקה בגלל "מעמדם".
הצבועים ידועים בכך שהם "מנקים" את סביבתם משיירי פגרים. בגלל לסתותיהם החזקות ומיצי הקיבה החזקים שלהם, הם מסוגלים לעכל את שאריות הפגר כגון העצמות והעור. מכאן יצא שמם כאוכלי פגרים. כשאין בנמצא טרף, מציקים הצבועים לאריות ולנמרים וגונבים מהם את טרפם, למרות שלעיתים תכופות יותר גונב האריה את טרפם שלהם.
ציטוט ההודעה
