חיים בזבל(12.5)
אני יודע שהגיל שלי הוא צעיר להגיד את זה אבל אין מה לעשות,
קודם כל אני איבדתי את כל המעמד החברתי שלי, כמו טיפש הלכתי לכיתה של מחוננים כי פאקינג חשבתי שזה יעזור לי בחיים
היום אני לא יכול לראות אותי ומתמטיקה ביחד וגם איבדתי את המעמד החברתי שלי.
יש לי ידידה שאני כמו איזה טיפש כל הזמן מתחנף אלייה סתם ואני לא יכול לנתק איתה את הקשר כי אני לא יכול בלעדייה אני מרגיש שהיא כל העולם שלי(ולא אני לא מאוהב).
אני מרגיש שאני לא חיי את החיים כל יום אני מפוצץ בשיעורים שאני כמובן לא עושה וההורים לוחצים עליי לעשות אותם, ואני לא מרגיש נעים כבר שאני לא עושה.
מדברים כבר על הורים, יש לי אבא שזהו כבר הלך לי איתו הקשר כי אנחנו ממש מרוחקים ואני יודע שזה לא אשמתו כי הוא עובד כל יום עד הערב בשביל לפרנס את המשפחה אבל אנחנו לא בקשר וזה חסר לי, ולא אני לא יכול להחזיר איתו את הקשר.
אני כל הזמן חושב על זה שאני כבר יהיה בן 15-16 ואני יעבוד ויתחיל עם הפיקאפ ויהיו לי את החיים הטובים ואני לא יכול להפסיק לחשוב על זה.
פעמיים בשבועיים בערך המורים מתקשרים לאמא שלי ואומרים לה שאני ילד מופרע ותמיד מדבר.
בקיצור אני מרגיש שיש לי את החיים הכי מסריחים שיש
נכתב במקור על ידי Sapir.
