מאז ומתמיד אני זוכר אותם, את הכלבים הקשורים בחצרות הבתים והטירוף בוהק מלובן העיניים שלהם, הקצף הלבן מקיף לוע הנפער בזעם; וכילד, כאשר הייתי עובר ליד חצר ובה כלב קשור, נובח ומשתולל כמו היה רוצה להשתחרר מן הכבלים ולבלוע אותי חי, הייתה עוברת בי אותה תחושה של עצב עמוק וחשש כבד במקביל.

החשש היה אמיתי, שמא יצליח אותו כלב להשתחרר מאחיזתה הכולאת של השלשלת והנה הוא יגיח באחת ויפגע בי או בכלבתי; ובו בזמן עברה בי תחושת העצב העמוק וכאב ההזדהות עם אותו כלב אומלל שכל אשמתו הייתה להגיע לאותו הבית, שלא בטובתו ולהפוך למחסום החי בפני אורחים בלתי קרואים. עם הזמן כשלמדתי להכיר יותר ויותר את בני האדם הבנתי שבהרבה מאוד מקרים, הקשירה היא מעין מוצא אחרון של בעלים מתוסכלים לכלבים שהם עצמם הפכו למטרד בגידול לא נכון.

על פניו נראה כאילו זוהי החלטה טבעית או לפחות בחירה ברע במיעוטו. במקום למסור כלב שהינו מטרד בין אם משום היותו נבחן גדול או הרסן, בין אם הוא תוקפן לבני המשפחה או שהחברים מפחדים ממנו, בין אם זה הבעל ששינה טעמו לאחר הולדת בנו הבכור או אולי האישה (שאף פעם בעצם לא סבלה אותו עוד לפני התינוק)... ועוד סיבות מסיבות רבות, חלקן אמיתיות ואחרות רק תואנות שווא הן; ורק הכלב, חברו הטוב של בעליו, משלם שוב ושוב את המחיר הכבד.

אלא שהתברר גם שרבים מבעלי הכלבים רואים בקשירת הכלב דבר טבעי – "צריך שהוא ישמור על שטח מוגדר", "אינני יכול לתת לו לברוח", "הוא הורס לי את הגינה", "הבאתי אותו רק שישמור לי"... וכן הלאה וכן הלאה, כלבים אומללים ובעלים בורים, שאין בהם חמלה או הבנה לצרכים הפיזיים, הרגשיים והנפשיים של הכלב.

ניתן להבין מן ההקדמה שלעיל, שמתנגד אני לקשירת כלבים ואין זה מדויק. קשירה היא סוג של תיחום והגבלת חופש השיטוט של הכלב ברחבי הטריטוריה השייכת בפועל לבעליו האנושיים. לקשירה יש את היתרונות היחסיים, כאשר באים ללמד כלב את מקומו בלהקת בני האדם; ואולם, קשירה גורפת, לאורך זמן הינה אכזרית, מיותרת וגורמת לנזקים חמורים לכלב הביתי.

ולמה כוונתי?...

הכלב מטבע ברייתו הינו חיית להקה. ככזה הוא מתפתח בהתאם לחוקים ולכללים הקיימים בכל להקה. יש לו צורך קדום לחיות עם בעלי חיים נוספים ואין הוא שורד כיחיד בודד, בניגוד לחיות אחרות שהן ממשפחת החתוליים. בעוד שחתול רחוב, בעל ניסיון וחוכמת רחוב, יכול לשרוד וליהנות מבדידותו המזהרת והוא חשדן ומרוחק מן האדם, הרי שכלב איננו שורד טוב כפרט בודד, גם לא בעיר הגדולה שבה הרבה פחי אשפה יש בהם שאריות מזון בשפע. לא פלא שכלבים הננטשים באכזריות ברחוב, בפאתי עיר, לצידי דרכים, במושבים ובקיבוצים, מוצאים עצמם משוטטים בחבורות כלבים חצי-פראיות והופכים עם הזמן ללהקות טורפות לכל דבר.

הכלבים כפי שהם מוכרים לנו כיום הינם חיות חברותיות הפורחות ומתפתחות בקשר עם בני אדם וחיות אחרות. הם זקוקים לנו להישרדותם בשני מישורים עיקריים:
א) במישור הפיזי קיומי הם זקוקים שנאכיל אותם היטב, שנעניק להם קורת גג מתאימה, נטפל בהם היטב בעת פציעה ו/או מחלה ו/או היטפלות של טפילים שונים;
ב) במישור הפסיכולוגי רגשי ומנטאלי הם זקוקים ליחס ותשומת לב אישיים, הם זקוקים לפורקן אנרגיות מצטבר באמצעות טיולים ארוכים יומיום, הם זקוקים לפעילות משותפת עם שאר חברי הלהקה שלהם האנושיים, בין אם זה בעלים יחיד או משפחה עם ילדים, הם זקוקים כמעט באופן נואש להיות שייכים!!
כלב הקשור בשרשרת למקום אחד לפרקי זמן ארוכים כמו ימים, שבועות או חודשים, ולעתים אף במשך שנים, סובל מנזק מנטאלי אדיר. אפילו כלב חברותי ומאולף אשר מוצא עצמו קשור לפרקי זמן לא הגיוניים הופך לנירוטי, חסר מנוחה, פחדן ואף אגרסיבי. במקרים רבים קשירה ארוכת ימים למקום אחד פוגעת פיזית בכלב הקשור. רבים מהם מתכסים בפצעים מכאיבים מקולרים שונים ומשונים אותם הם מושכים בחוזקה על מנת לנסות ולהשתחרר. יש כלבים שנמצאו עם קולרים התקועים לצווארם וכל צווארם מורסה אחת גדולה וזאת כתוצאה משנים של הזנחה וזלזול בבריאותו של הכלב; ויש כלבים הסובלים מפציעה חוזרת ונשנית או שמכרסמים עצמם עד זוב דם מתוך בדידות, שעמום וייאוש של חיי נידוי חברתי שהאדם באכזריותו כפה עליהם. לא אחת קרה שכלבים ניסו לקפוץ עם שרשרת ארוכה מעל חומת הגדר של חצר ביתם ונמצאו תלויים ללא רוח חיים, משום שנתקעו שם בין שמיים לארץ באין מושיע.

בצד הפגיעה הפיזית והמנטאלית של כלבים הקשורים למקום אחד, הופכים כלבים אלה למטרה קלה יחסית לתקיפה מצד בעלי חיים אחרים כמו כלבים משוטטים, תן שמגיח בשוגג לסביבה אנושית צפופה ונושך את הכלב האומלל שאיננו יכול לנוס על חייו ומת מוות בייסורים ממחלת הכלבת הנוראה; או שהוא הופך קורבן שלא ברצונו להתעללותם של ילדים ובני נוער אכזריים, הפוגעים בו פיזית עד מוות לעתים; כלבים קשורים הינם מטרות קלות לגנבי כלבים המאתרים כלבי תקיפה או כלבים שמנים כמזון "טרף" לכלבי הקרבות שברשותם; או לחילופין מוכרים אותם למעבדות השונות שעורכות עליהם ניסויים שונים ואכזריים.

לא פלא שאחת הבעיות, בהן אני נתקל מעת לעת בעבודתי כמאלף התנהגותי לשיקום בעיות התנהגות, היא הנירוטיות – ההיסטריה, חוסר הרגיעה המתמדת, החרדה מכל מה שזז, תחושת האיום המתמדת המלווה את קיומו היומיומי, הופכים עם הזמן להצטברות של אנרגיות שליליות שביטויים בהרבה מאוד מקרים הינה תוקפנות כלפי כל מה ומי שזז בסביבתם ולעתים אף הופכים למסוכנים לבעלים עצמם.

לעתים אני שומע בעלים נעלב וכועס על הכלב ש"השתגע לו פתאום"... "לאחר ששנים הוא רגיל לחיות בחצר כשהוא קשור לשרשרת והוא מתנפל על כל מי שמתקרב אליו, כולל הילדים שלו והוא עצמו". יש מקרים שלאחר שכלב "משתגע" כתוצאה מהתנהלות הבעלים כלפיו והופך לתוקפן, הוא מורדם והבעלים מבלי לחשוב לרגע, פשוט הולך ומוצא לו כלב אחר (לרוב מעמותות אימוץ. אנשים כאלה לא יסכימו לשלם אלפי שקלים בעד רכישת כלב, אם אפשר "בחצי חינם"). ועל כן, בהרבה מקרים בעלים כאלה מזניחים את כלבם בשיטתיות, אינם דואגים לרווחתו הפיזית, לצרכיו הנפשיים ולא מנסים ליצור סוג כלשהו של יחסים עם הכלב שתאפשר לו את אותה תחושת השייכות שכה חשובה לחוסנו הרגשי והמנטאלי, כמו גם טיולים לפורקן האנרגיה המצטברת או מתיחת איברים הכרחית.

הפתרון שהפך ללהיט בשנים האחרונות לכלבים הזקוקים לתיחום והגבלת חופש תנועתם, הוא כלוב הטיסה. ושוב, כמו גם בקשירה, הפכו כלי נפלא לתיחום והגבלה לאמצעי נורא שבו תקוע הכלב במקום אחד, ללא יכולת לזוז או לשנות את תנוחתו ומשום הבורות וחוסר הרצון להשקיע בליווי מקצועי, לא אחת אני נתקל בכלב שמפתח בעיות מפרקים בשל רביצה בתנוחה אחת אכזרית במשך שעות ארוכות מדי, למשך פרקי זמן ארוכים מדי, כמו שבועות, חודשים ושנים.

נראה על פניו כאילו במאמר זה, אני יוצא כנגד כל מה שאני מטיף לו במשך השנים, ואין זה כך. כל אמצעי שהוכחה הצלחתו הינו לגיטימי ויעיל כל עוד נעשה בו שימוש מושכל ובמחשבה תחילה. וכפי שניתן לקשור כלב בחצר (אם אין ברירה אחרת) ובכל זאת להעניק לו חיים איכותיים, כך גם ניתן לעשות שימוש בכלוב הטיסה באופן מושכל ומתוך דאגה גם לרווחתו של הכלב; וכך גם האדם ייצא מזה נשכר וגם רווחתו של הכלב לא תחסר!

הכיצד?...

להלן רשימת עשה ואל תעשה שאם תקפידו עליה תוכלו להתגבר על הבעייתיות שבקשירת כלב או בשהותו הארוכה בכלוב הטיסה.


קשירה:
  1. יש להתקין את מערכת הקשירה באופן שישמור על הבטיחות המרבית של הכלב. על כן, במקום להשתמש בכבל קצר של 1 או 1.5 מ' (ואין כוונתי לקשירה הקצרה, שכבר כתבתי במאמר אחר על תפקידיה, מתי ואיך להתקין אותה ולעשות בה שימוש למטרות ספציפיות בזמנים מוגדרים), המהודק למקום נייח אחד ובו רובץ הכלב, בלית ברירה יום אחר יום... או לחילופין, מתוך "רחמים", שימוש בשרשרת ארוכה וכבדה הקשורה לצווארו כאבן-רחיים ואשר מסכנת אותו בהסתבכות ו/או קפיצה אל מותו של הכלב כמתואר לעיל; קיימת מערכת של כבל המלופף על גלגלת במרחק של לפחות 5 מ' אורך ויש גם באורך של 10 ואף של 15 מ' אורך. אל הכבל הארוך הזה יש לקשור כבל קצר באורך של לא יותר מ-2 מ' (כבל לא שרשרת) שבקצהו סוגר שיש לחבר אל קולר שטוח. בשום אופן אין להשתמש בקולר אילוף, בין אם זה קולר דוקרנים ובין אם קולר חנק או אלקטרוני, לקשירת הכלב לכבל הרצה. קולר עבה שטוח שנסגר בנוח סביב צווארו של הכלב ולבדיקה יש להעביר את אצבעות כף היד בין הקולר לבין צווארו של הכלב בנוחיות, אך במקביל לוודא שאין הכלב יכול להשתחל מתוך הקולר החוצה. הכלב יכול לרוץ הלוך וחזור לאורך כבל הבסיס בין אם זה באורך של 5, 10 או 15 מ'. ולנוח בעת הצורך או על פי רצונות במקום מרבץ נוח ומוצל.
  2. יש לוודא כי מיקום כבל הרצה זה ימוקם באזור מוצל לאורך כל שעות היום וכי בכל שעה שהיא יוכל הכלב למצוא לעצמו פינה קרירה ומוצלת. אם אין אזור כזה, יש להקדיש את הזמן והכסף כדי לבנות עבור הכלב מתחם מקורה ונעים.
  3. יש לקבע מתקן עבור דלי המים של הכלב במקום הכי קריר ומקורה מפני כל מזג אויר משתנה, בין אם מהחום הלוהט ובין אם מפני הקור הקשה בחורף. יש להחליף מים טריים (לשפוך שאריות מים מיום אתמול) על בסיס יומיומי.
  4. יש להוציא את הכלב פעמיים ביום לטיול רגלי של כ-30 דקות בכל בוקר וכשעה בכל ערב או אחה"צ המאוחר, קיץ וחורף, יומיום.
  5. יש לאפשר לכלב, גם אם בעקרון הוא כלב החי בחצר הבית, להיכנס אל פנים הבית בשעות שבהם חוזרים מהעבודה/הלימודים. על מנת שניתן יהיה להכניס את הכלב לפנים הבית, מומלץ לאלף את הכלב למשמעת וללמדו להיות נעים הליכות בתוך הבית, כך שיקל על הבעלים לאפשר לו להיכנס לתוך הבית מבלי להסתכן בנזקים והכלב ירוויח את תחושת השייכות שלה הוא זקוק כתוצאה מכך. אם הכלב אינו נדרש לעבודת שמירה בלילות, מומלץ להכניסו הביתה גם ללינת הלילה וכך יקל על הבעלים להכניס את כלבו הביתה בימי סופה או סערה משתוללת בחורף או לחילופין בימי שרב קשים בקיץ.
  6. במצבי חירום, אסור לקשור את הכלב בכל מחיר. הרצון היסטרי שלו אם ייכנס למצוקה רגשית, להשתחרר מקשירתו עלול לפגוע לפני הכל בכלב עצמו ובדרך אף ישחית הכלב את הגינה המטופחת בהתקף החרדה וההיסטריה.
  7. אם הכלב חי שעות ארוכות (מעל 5 שעות ביום) על בסיס קבוע כשהוא קשור בחצר, יש לדאוג לדוג-ווקר שיוציא אותו לטיול רגלי של בין 15-30 דקות בצהריים. טיול ביניים זה, בהרבה מקרים הינו ההבדל שבין כלב מתוסכל והרסני ו/או תוקפן, לבין כלב חברותי, נינוח ובריא ברוחו.
  8. ולסיכום, אם יש לך גינה וחצר שבה אתה יכול לשחרר את כלבך שיסתובב להנאתו ויבחר את המקום והזמן שבהם ירצה לרבוץ בנחת או אף להשתרע ולישון, מומלץ להשתמש בגדר אלקטרונית המתחמת את האזור המותר לכלב להסתובב בו חופשי . המערכת הינה בעלת 2 שלבי תגובה. השלב הראשון כאשר הכלב מתקרב אל גבולות השטח שהוקצה לו, המערכת מעבירה צליל המתריע בפני הכלב ש"...אתה מתקרב לאזור אסור...". בהדרכה קצרה של 4-5 שיעורים לומד הכלב להכיר את גבולות שטח השוטטות שלו והוא לומד שלא לעבור את הסף לאחר התרעת הצליל כדי להימנע מהתיקון שבא כתגובה על התקדמות הכלב לכיוון גבול שטח השוטטות שלו. וכרגיל, עלי להתריע מפני החלטות חפוזות שמקורן ב"צורך" הבלתי מוסבר "לחסוך בגרוש". אם השקעת במערכת אלקטרונית, קח ליווי מקצועי – נכון, זה מייקר את התהליך בעוד כמה מאות ₪, אבל התוצאה והמיומנות של איש מקצוע שווה את ההשקעה.
בעודי כותב כך לתומי המלצה חמה זו על מערכת הגידור האלקטרונית, אני נזכר בזוג אשר הבעל קנה גדר אלקטרונית והתבקש על ידי המאלף לקבל הדרכה וליווי. הרצון לחסוך בהוצאות גרמה לאותו האיש לוותר על העזרה שהוצעה לו (בתשלום כמובן), תוך שהאיש מצהיר בביטחון אישי רב, כי אין לו בעיה – לא להתקין את הגדר ולא ללמד את הכלב כיצד להתנהל ליד הגדר. והנה עברו מספר שבועות ודווקא זוגתו פנתה לאותו מאלף בכעס רב על כי הקולר האלקטרוני שהוא חלק אינטגראלי מן המערכת גרם לכלב לפצעים פתוחים ומוגלתיים ולא נותרה לה ברירה אלא להוריד את הקולר מהכלב עד להגלדת הפצעים. בשיחה מעמיקה יותר התברר, כי הבעל מעולם לא הוריד את הקולר מעל צווארו של הכלב, לא לימד אותו את גבולות המתחם שהכין עבור הכלב, לא הזיז את הקולר ממקום למקום אלא קיבע את הקולר לצווארו של הכלב במהודק וכך הותיר אותו ללא כל מעקב במשך שבועות. לא פלא שהכלב נפצע ונפגע – החיסכון בעלות הליווי המקצועי עלתה לזוג בסכום הכפול מעלות ההדרכה בטיפולים רפואיים לכלב. וזה במקרה שלמי מבין בני המשפחה אכפת מספיק כדי לעקוב אחר ההתפתחויות. מה קורה במקרים בהם לאף אחד לא איכפת?... אומלל הכלב, אומללים השכנים ועוברי האורח. והבעלים?, הבעלים עוד מסוגל להתלונן ולקטר על העסקה הנוראה שהוא עשה.


כלוב הטיסה:
  1. כדאי להשקיע מעט יותר כסף ולקנות כלוב איכותי, בגודל הסופי של הכלב כדי לוודא הוצאה פעם אחת ולא חזרה מיותרת על הוצאה מיותרת שאיננה הכרחית.
  2. כדאי לבחון שהכלוב יהיה במידה אחת לכל הפחות ובשתי מידות לכל היותר גדול מן הגודל המומלץ על פי רוב בחנויות בעלי-החיים או אצל המאלפים. כבר נתקלתי במקרים בהם אצל המאלף במתחם האילוף היה חסר גודל הכלוב המתאים לכלב המסוים ובמקום לומר לבעלים "...כרגע הוא מסתדר אך כדאי לקנות לו כלוב במידה אחת גדול יותר..." לרוב המאלף יאמר לכם: "זו המידה בדיוק שמתאימה לכלב, אתם לא מבינים, הוא לא צריך מקום להסתובב בו". יש שאף יתעלו ויוסיפו משהו בסגנון "... אתם לא מבינים, תעשו מה שאני אומר לכם, תאמינו לי זה בדיוק הגודל שהכלב צריך, חבל על הכסף" וכדו'...
  3. כלוב הטיסה הינו כלי אילופי מצוין המעודד רגיעה אצל כלבים אנרגטיים ובתנאי שבמקביל לשהייתם בכלוב הטיסה, הבעלים יוציא את כלבו לטיול של 30 דקות בבוקר וכשעה אחה"צ המאוחר ו/או הערב. בהגיעכם הביתה, שחררו את הכלב מן הכלוב, טיילו איתו למשך 10 דקות (קקי/פיפי), תרגלו איתו משמעת כדי להוריד את רמת ההתרגשות של הכלב מהמפגש אתכם, ואפשרו לו להיות במחיצתכם (בבית) למשך כ-45 עד 60 דקות ואחר כך, אם הוא בשלב שעליו לחזור לכלוב או שאתם עסוקים מכדי להקדיש לו תשומת לב או להשגיח עליו, שימו אותו בכלוב בחזרה (תמיד עם צ'ופר איכותי ואהוב כמו עצם אטליז טובה), תתפנו לעיסוקיכם עד לטיול הבא, או עד שעוד מישהו מבני הבית יגיע ויושיט יד וישגיח על הכלב במקומכם.
  4. אסור בשום פנים ואופן להשתמש בכלוב הטיסה כאמצעי ענישה לכלב!!! יש להקפיד ולהרגיל את הכלב, כי כלוב הטיסה הינו חלק מחייו הרגילים וכי שם בתוך כלוב הטיסה הוא תמיד ימצא הפתעה נעימה שתמתין לו; זאת על מנת שהכלב יפתח יחס חיובי לכלוב הטיסה ויסגל לעצמו הרגל לשהות בכלוב כחלק מרוטינת החיים שלו.
  5. נכון שכלב יכול בעקרון לשהות בכלוב טיסה למעלה מ-8 שעות; ואולם, אם הכלב חי את רוב שעות היממה בכלוב על בסיס יומיומי במשך פרקי זמן ארוכים, כמו שבועות, חודשים ואף שנים, מומלץ בחום רב לשכור שירותיו של דוג-ווקר שיוציא את הכלב בכל יום בצהריים לעוד כ-30 דקות טיול לפיפי/קקי ומתיחת איברים. לא לשכוח כי בטיול בערב, בטיול הארוך באמת כדאי לשלב בין טיול ותרגילי המשמעת גם דקות ארוכות למשחקים משותפים כמו זריקת כדור לדוגמא שהכלב ירוץ ויביא לכם בחזרה. יש כלבים שלומדים במהירות לשחק "כדורגל" ומשחקים משותפים שכאלה הם הבסיס לאותו ה-banding המיוחד שנרקם בין הכלב לבעליו.
  6. הכלב הינו יצור הזקוק לסביבה בטוחה שבה הוא מכיר כל סיטואציה, את כל החוקים (האיסורים וההיתרים), סביבה שבה יש לו סדר יום קבוע וברור. תנאים כאלה מעניקים לכלב תחושת בטחון אישי המבסס את חוסנו המנטאלי והרגשי. כל שינוי עלול לערער ולאיים על אותה תחושת בטחון של הכלב ועל כן, לא מומלץ "להזדרז ולהיפטר" מכלוב הטיסה ברגע הראשון שהמאלף יאמר לכם "הכלב מאולף". במהלך החודשים שבהם הכלב התרגל לכלוב הטיסה, לרוב הוא גם יפתח קשר אישי חם למקום ויהפוך את הכלוב לתחליף ל"מאורה" ששימשה את אבות אבותיו שחיו בטבע. לקחת מהכלב את "המאורה שלו" זהו אקט המשמיט את אחד היסודות הקדומים של תחושת הביטחון שלו. אם הגעתם לשלב שבו אין צורך יותר לסגור את השער מאחרי הכלב שנכנס אל הכלוב שהוכן עבורו בתחילת התהליך, פשוט פרקו את השער מהכלוב, שימו אותו בבוידם ואפשרו לכלבכם להמשיך ולהשתמש "במאורה" שלו.
  7. למי שלא אוהב את כלוב הפלסטיק האפלולי מעט, קיימים בשוק גם כלובי רשת המאפשרים לכלב לשהות בכלוב ועדיין לראות את כל מה שנעשה מסביבו. אם החיים בכלוב רשת גורמים לכלב לנבוח כאשר הבעלים לא נמצאים, אין צורך לקנות כלוב אחר, אפשר פשוט לתפור כיסוי בד שיכסה את 3 דפנות הכלוב וע"י שימוש בכיסוי ניתן יהיה להאפיל מעט את פנים כלוב הטיסה שבמקרים מסוימים מעניקים לכלב תחושה של שקט פנימי ובטחון.
  8. כמו כן, קיימים בשווקי העולם ואני מקווה שבקרוב גם יגיעו ארצה גדרות מתחם לגורים בגדלים שונים המתפרקים ומורכבים מפלטות שוות של מטומן (8 צלעות) ומעניקים גדרה מצוינת לכלבים בתוך הבית ובחצרות מקורים ובמרפסות.
הפתרונות המעשיים הם רבים והם משמשים את המאלף ככלי עזר בעבודתו כלבים שונים. שימוש עצמי ללא ידע מספק בכלוב טיסה, קשירה או קשירה קצרה, גדר אלקטרונית, או גדרה ביתית לגורים עלולים לגרום לנזקים מצטברים בין אם פיזיים ובין אם רגשיים מנטאליים ולרוב גם וגם.

זאת ועוד, כלבים שמסיימים את תוכנית השיקום ההתנהגותי, בתהליך של חודשים מספר, מגיעים לרמת התנהגות נאותה המאפשרת לבעליהם "לשחרר את הרסן" בהדרגה, כמובן בהדרכה וליווי מקצועי, עד למעבר ההדרגתי לחיים ללא קשירה או בתוך הבית לחיים עם "מאורה" ללא שער (הלא הוא כלוב-הטיסה).


קרדיט ליוסי סמואל