זה מוזר,איך הכל מתגלגל
מהחושך להאור , מהאמת לשקר
זה מוזר איך הכל מרגיש
אפוריה עטופה בקור חודר
חיוך נעים לפניי אבל חשוך
ספינה טובעת אבל עדין זועקת
דומה לי באיזה שהוא מובן
רחוק מהכל ,מנכר את עצמי
ממשיך לבנות חומות סביב עצמי
וכל הדלתות נסגרות לאט לאט
כל המפתחות נאבדים
ואין מי שיצליח להקשיב
או לשמוע
קול גבוהה נעצר בדממה
סביבה רועשת אך לא שומעת
מילים חזקות אך חלשות הן
אבוד אני בין כל הדרכים
מנסה למצוא את התשובות
לאותן שאלות שנשאלות שוב ושוב
אך זה לא זה
זה לא שם
וזה לא יהיה


הגעגוע פסק מזמן,
מתכרבל בין הצלילים
מתחבק בין האותיות
הריח ממלא את החדר
צלליות של שדים מתקרבים
הנשימה פסקה
זרימת אדרנלין
אנרגיה אין סופית
חיים , כאב חד שממלא את חללי הלב
השקט הקר שמתחבא מתחת למיטה
הסדין הזול שניקרע מתחתי
הנשיקה הזולה ששלחה אותי לישון
ההרגשה הרעה שהפכה אותי מבפנים
התחושה השקטה שאף פעם לא היתי
הכעס שאף פעם לא מפסיק לנשום על צווארי
הגעגוע לא פסק
השאלה שנשאלת עדין לא נענתה.
הכאב בבטן רק מחמיר
התחושה הזאת,אף פעם לא תיעלם
האדמה הרקובה מלאת הגופות
שאת נימצאת בינהן
הדמעה האחרונה מעיני
אף פעם לא תיצא
אף פעם לא תתנפץ
מעל חלקת האדמה השמורה לך
כחולת העינים עם ריח הדבש הנודף
ריח זול שמתנדף
נשיקה קלה נשכחת
לא תישכחי מליבי
אני עדין זוכר
וזה מדמם יותר מתמיד

תמונתך על הקיר
ואני לא מסתכל
אני לא יכול להביט
על הדבר שהיה כל כך חשוב
כל כך ממלא
כל כך נעלם
מתפוגג
מחליק
נעלם
נגמר
אין
תם
מת