[מדריך]הכל על החמוס.
היסטוריה:
החמוסים הם ממשפחת הסמורים, קרובי משפחתו של החמוס הוא הסמור, בואש, לוטרה והדלק.
רבים סבורים כי סמור הבר בוית לפני כ-2,000-3,000 שנה למטרות ציד. החמוס המבוית התמחה בציד מכרסמים. הוא השתחל לתוך מחילות צרות, בהן הסתתרו ארנבות ושאר מכרסמים קטנים, והבריחם לרשתות הצייד. בעבר היו החמוסים סמל לבני המעמד הגבוה באירופה, שאהבו להתהדר בפרוותם היוקרתית.
צבעי פרווה של חמוסים:
סייבל:
יש להם מסכה כמו לדביבון בכל מיני גוונים. הפרווה התחתית יכולה להיות מלבן עד בז`. הפרווה העילית נעה בין הצבעים חום – שחור. האף בדרך כלל וורוד, עם כתמים ולפעמים שחור.
לדוגמא.
אנגורה:
יכולים לבוא בכל הצבעים והדפוסים. האף שלהם שטוח במיוחד.בנוסף יש להם פרווה בצד הפנימי של האף.
יש להם פרווה ארוכה במיוחד.
חמוסים מסוג זה הם החמוסים היחידים שאינם מטפלים בגורים שלהם. לכן למעוניינים להרביע אותם חייבות להיות אמהות אומנות לגורים, אינם נפוצים בארץ.
קינמון:
פרווה עילית בצבעים חום אדמדם. פרווה תחתית בצבע לבן – קראם. לא תמיד קיימת מסכה שלמה, במיוחד בחמוסים הבהירים יותר. האף וורוד והעניים בצבע שחור או אדום.
שוקולד:
פרווה תחתית בצבע צהוב או קראם ,לפרווה עילית יש גוון מיוחד של שוקולד, חום עם גוונים של אדום. יש להם מסכה מלאה. האף יכול להיות וורוד מוכתם או חום. העניים תמיד שחורות, אינם נפוצי בארץ.
אלבינו (לבקן):
לבן או צהבהב מעט עם עיינים אדומות ואף ורוד.
לבן:
חמוסים כסופים שאיבדו את רוב הכתמים הכסופים. הם נראים כמו החמוסים הלבקנים רק עם עניים שחורות – חומות. הצבע הזה נוטה לחירשות.
הם נדירים מאוד בארץ.
טיפול.
חמוס ישן כ-16-18 שעות ביום. במספר שעות הערנות הוא מוציא הרבה מרץ, ולכן זקוק להרבה מרחב יחסי (חדר סגור יספיק). בשעות שהוא לא ערני, ניתן להחזיקו בכלוב. בדרך כלל הזכרים גדולים בהרבה מהנקבות. זכר מגיע למשקל של 2-3 קילו, ואילו נקבה מגיעה למשקל של 1-2 קילו. לזכרים יש מראה יותר חתולי ופנים עגלגלות, לעומת הנקבה, לה פנים מוארכות יותר. בדרך כלל הנקבות אקטיביות ואוהבות יותר להשתולל ופחות סבלניות ומתפנקות, ואילו הזכרים המסורסים רגועים יותר, אוהבים להתפנק ולהתכרבל. הפרווה של החמוסים משתנה עם העונות: בחורף היא בהירה, ארוכה ומלאה יותר. ככל שהם גדלים, יש חמוסים רבים שגם מתבהרים. צבעי הפרווה של חמוסים הם מגוונים ונעים מלבקנים ועד חומים-שחורים. הנפוצים ביותר בארץ הם החמוסים בגווני חום-לבן או שחור-לבן. לחמוס ריח אופייני, אשר מספר אנשים מוצאים אותו כלא נעים. לחמוס יש בלוטות על עור הגוף, אשר מפרישות את ריחו. גם ליד הזנב יש לו 2 בלוטות ריח, שהוא מרוקן כשהוא מפחד, כשתוקפים אותו או סתם כשהוא מתרגש, אך אירוע זה נדיר ומתרחש פעם בתקופה ארוכה. הריח מתנדף תוך פרק זמן קצר. ניתן בעזרת ניתוח להסיר את בלוטות הריח, אבל יש לכך מתנגדים רבים, ומיוחסות לכך הרבה תופעות לוואי לא נעימות. עדיף לרחוץ את החמוס פעם בחודש בעזרת סבון עדין אל-דמע או סבון מיוחד לחמוסים, לכבס לעתים קרובות את השמיכה עליה הם ישנים, ולשמור על אוורור שוטף של מקום מרבצו. גם סירוס ועיקור מפחיתים בצורה ניכרת את ריח הגוף, כאשר אצל הנקבה יש לניתוח משמעות רפואית של חיים או מוות. במידה ותבלו בחברתו מספיק זמן מדי יום ביומו, אפשר לגדל חמוס יחיד, אולם עדיף לגדל אותם בזוגות. יחד עם זאת, מומלץ לרכוש תחילה חמוס אחד בלבד כדי לבדוק אם אכן זו חיה מתאימה עבורכם ובשביל להקל על חינוכו. חמוסים יכולים לחיות עם כלבים וחתולים בשלום בית או לחילופין באדישות הדדית. בכל מקרה, צריך לתת להם זמן להתרגל זה לזה ובתחילה אל תשאירו אותם לבד בלי השגחה. מצד שני גם אל תשכחו שהחמוס הוא טורף, ולכן אסור להשאירו לבד עם ארנבים, נחשים, אוגרים או מכרסמים אחרים. כמו כן, חמוסים משחקים בנשיכות, כך שמה שנראה לחמוס כמשחק תמים לחלוטין, עלול להוות גזר דין מוות לחיה קטנה ועדינה כארנבת או אוגר.
גזירת ציפורניים:
אסור לגזור ציפורניים ללא הדרכה, עדיף ללכת לוטרינר על מנת שהוא ידגים כיצד לעשות זאת ולהמנע מכאבים וסבל מיותר.
טוב אני לא כתבתי את המדריך מצאתי מצגת בגוגל.
ציטוט ההודעה
