[מידע]רבי נחמן מברסלב.
שנותיו הראשונות וצעירותו
רבי נחמן נולד בא' בניסן ה'תקל"ב (1772) . אביו שמחה היה בנו של ר' נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב, ועל שמו קרוי ר' נחמן. אמו פיגה הייתה בתה של אדל- בתו היחידה של הבעל שם טוב.
ר' נחמן נולד בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה שם גר הבעש"ט, אבי סבתו. ר' נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית, וכבר בהיותו ילד קבע את יעודו. מנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו המיוחדים. הירבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה עם סשיה, בתו של אפריים חוכר אדמות הפריץ מאוסטין, פלך קייב. אחרי חתונתו, עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון.
לאחר מות חותנו עבר ר' נחמן למדודיוקה שבפלך קייב. שם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והתחילו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר' נחמן כנגדם היה, שבעוד שהבעל שם טוב ניסה לעשות מהפכה רוחנית דרך יסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו"רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד של כבוד ומנהיג, החזיקו מכספי חסידיהם את חצרם, ובזה תמה השפעתם על דורם. ר' נחמן טען שיש להשפיע על כל העולם, להביאו אל תיקונו ולהחזיר עטרת החסידות לישנה. במדוודווקה חי עד שנת ה'תקנ"ח (1798).
הביקור בארץ ישראל
בשנת ה'תקנ"ח (1798) החליט ר' נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג התעלות והשתלמות נפשית. נתעכב זמן מה בקושטא ומחיפה הלך לטבריה שבה היה כבר מרכז לחסידי הבעש"ט. כמו כן ביקר בצפת ובמירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה, וחזר אחרי הרפתקאות באניית קרב טורקית. הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו של ר' נחמן. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אימרותיו הקודמות. ר' נחמן נהג מאז לומר: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל" (על משנתו ביחס לארץ ישראל נכתב הספר "זו ארצי" של הרב חיים מנחם קרמר).
החל מחזרתו ועד שנותיו האחרונות
לאחר חזרתו העתיק את מגוריו לעיר זלאטופולי, פלך קייב, ושהה בה כשנתיים. שם החל לנהוג כאדמו"ר והמשיך בביקורתו החריפה כלפי צדיקי דורו. הוא נהג לומר שליצר הרע קשה לעבוד לבד כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הוא הושיב כל-כך הרבה אדמו"רים בעיירות השונות שיעזרו לו. דרכו החדשה הביאה עליו מבקרים רבים, במיוחד את אריה לייב משפולה, הנקרא "הסבא משפולה" - עליו נהג ר' נחמן להגיד, שאסור להזדקן (רמז לזיקנותו), ועל האדם תמיד להתחדש, כהוראה לחסידיו. מפאת המחלוקת נאלץ ר' נחמן שוב לנדוד. בעוברו בעיר אומן, נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים 30 שנה לפני הגיעו למקום, אשר בו נהרגו קרוב ל30,000 יהודים, והוא הורה לתלמידיו ולמשפחתו שכאשר יגיע קיצו יקברוהו שם עם ההרוגים. בהסכמת דודו ר' ברוך ממז'יבוז' התקבל כאדמו"ר בברסלב (1802), שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, ביניהם ר' נתן שטרנהרץ, שהפך ליד ימינו. שמה של העיר ברסלב הונצח בשמה של החסידות מאז.
בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת והגיע עד לבוב (1808), כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים התיאשו מלעזור לו. בשנת 1810 פקד את נחמן אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיע הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה ב-16 באוקטובר בגיל 38 ממחלת השחפת. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב. לאחר מותו לא מונה לו יורש כפי שהוא ציוה שהוא רוצה לעשות משהו נצחי ולא כמו שאר האדמורי"ם שפעלו בחייהם, ובמותם נגמר פעלם, אלא שהחסידים יעשו חסידים. לכן בפי העם חסידיו נקראו "החסידים המתים". ובברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו"ר חי לא במובן הפיזי, אלא שהוא מדריך אותם ועוזר להם להתקרב לה' יתברך גם לאחר שהוא נפטר. לפי המנהג החסידי, חסידים חייבים פעם בשנה לפחות להגיע לרבם, המנהג הזה נשתמר בצורתו המיוחדת גם אצל חסידי ברסלב, שבאים פעם בשנה בראש השנה לאומן.
קרד' ויקיפדיה.
ציטוט ההודעה
