יותר מזה.. הרופאים אומרים שיש סיכוי דיי גדול שהיא לא תעמוד בגידול.
עד לרגע שאבא שלי אמר לי שזה מה שרופאים אמרו, לא דאגתי בכלל. הייתי בטוח שהיא יוצאת. ואז הוא אמר לי ונסעתי אליה, והיא נראתה ממש אבל ממש רע .
אני מאמין ורוצה עד סוף העולם שהיא תצא מזה, אבל אני כועס על זה שזה לא תלוי בי .. אנחנו כל הזמן אומרים לה שהיא חייבת להאמין ולרצות, אבל היא יותר מדי חלשה .
ביטלתי עכשיו נופש של שבוע שאחריו יש לי עוד נופש עם חברים שאולי גם אותו אני אבטל..
חברה שלי שרצתה להיפגש אמרתי לה שאין לי מצב רוח, שכל מה שאני מסוגל כרגע זה להיות לבד .
אני גם נורא רוצה לספר למחנכת שלי, שהיא מחנכת ממש מעולה . אבל אני לא יודע באיזה הקשר, ואני לא רוצה ליפול עליה עם הסיפור הזה באמצע יום בהיר . אבל אני ממש רוצה לספר לה.. למישהו אולי עולה רעיון איך לספר?
אני מרגיש אבוד ואני חייב לשתף בזה מישהו חזק שיכול לתמוך, בגלל זה גם פרקתי את זה פה.. אני מקווה שתגלו הבנה ומי שיכול לייעץ אני אשמח נורא .



ציטוט ההודעה









