[מידע] סרטי נרניה הבאים!
סרטי נרניה הבאים:
נרניה 3
בספר זה, בן דודם של ארבעת גיבורי האריה, המכשפה וארון הבגדים, יוסטס קלארנס סקראב, נמשך יחד עם אדמונד ולוסי, הצעירים מבין ארבעת בני דודו, לתוך ממלכת נרניה, דרך ציור של ספינה - היא הספינה "דורך השחר".
הספינה נמצאת תחת פיקודם של הנסיך כספיאן, רב החובל דריניאן והעכבר האביר ריפיצ'יפ, ונמצאת במסע שמטרתו למצוא את שבעת האצילים, ידידיו של אביו של כספיאן, שנשלחו על ידי דודו מירז לתור את הים המזרחי ועקבותיהם נעלמו. כמו כן למסע מטרה נוספת - להגיע אל קצה העולם, או קרוב אליו ככל הניתן (עולמה של נרניה, כמסתבר בספר זה, בנוי כדסקית שטוחה, שניתן להגיע אל קצותיה).
יוסטס, המוצג בתחילת הסיפור כילד אנוכי, מפונק וגועלי, הנהנה להציק לבני דודיו, עובר שינויים בעקבות החוויות העוברות עליו במהלך המסע ופגישתו עם אסלן, ומשנה בהתאם את דרכיו.
שמות ואצילים ומציאתם: האציל ברן-נמצא על ידי כספיאן כאשר הוא סוחר עבדים.כספיאן מגלה זאת וממנה את ברן לדוכס האיים הנידחים. האציל אוקטסין-נמצא על ידי יוסטס גוסס בשינוי צורה של דרקון אך מת דקות אחדות אחרי שיוסטס מצא אותו. האציל רסטימר-נמצא על ידי אדמונד ב"אי מיי המוות" כנציב זהב בתוך "מיי המוות". האציל רופ-נמצא על ידי חברי דורך השחר בתוך המים ליד אי העלטה כאשר הוא מצטרף לחברי "דורך השחר" להגיע אל סוף העולם שם נמצאים שלושת האצילים הנותרים(שלושת הישנים):האציל ארגוז,האציל מברמורן,האציל רביליאן.נמצאו ישנים ב"ראשיתו של סוף העולם" בידי קללה וכאשר יגיעו החברים לסוף העולם קללה זו תוסר.
האלגוריה הנוצרית, המוצגת ברוב ספרי הסדרה באופן מרומז ומאופק בלבד, נעשית גלויה יותר בסוף ספר זה, כאשר אסלן פוגש את הילדים כאשר הוא לובש צורה של שה, אשר יותר מכל מזוהה עם דמותו של ישו. הוא פוגש אותם בשדה פרחים עצום בקצה העולם, שיכול להתפרש כעולם הבא או כמלכות השמים. כמו כן מספר אסלן לילדים שהוא קיים גם בעולמם שלהם, אלא ששם הוא נקרא בשם אחר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נרניה 4
בתחילת הספר יוסטס סקראב (שהופיע גם בספר "המסע בדורך השחר") וחברתו ללימודים, ג'יל פול, בורחים מבריונים הנטפלים אליהם בבית הספר הניסיוני שבו הם לומדים, ומגיעים באורח קסם לנרניה. אסלן מסביר לג'יל שתפקידם הוא למצוא את ריליאן, בנו של המלך כספיאן (גיבור הספר "הנסיך כספיאן") שנעלם בנסיבות לא ברורות.
לג'יל ויוסטס מסייע דר ביצות פסימי ודיכאוני בשם עכרור השלולית (Puddleglum). ג'יל ויוסטס מגיעים לאזור הביצות בצפון נרניה, חוצים את נהר שריבל, גבולה הצפוני של נרניה, ונכנסים לארץ הענקים ולהרפאנג, עיר הענקים, שם הם נמלטים מענקים "ידידותיים" שרוצים לאכול אותם. במהלך הבריחה הם מגיעים לארץ תת-קרקעית המאכלסת מגוון רב של יצורים שונים, ושם הם מוצאים את הנסיך, שנחטף בידי מכשפה ששולטת בשכלו בכשפיה, גורמת לו להאמין שהיא מיטיבתו, ומתכננת להשתלט באמצעותו על נרניה.
לאחר שהגיבורים מצליחים לשחרר את הנסיך מהכישוף, המכשפה מנסה לשכנע אותם לוותר על משימתם. כשהיא נכשלת בכך, היא הופכת עצמה לנחש, והנסיך הורג אותו. לאחר מכן מוצאת החבורה את דרכה חזרה אל מעל פני האדמה ואל נרניה, שבה הנסיך ריליאן זוכה לפגוש את אביו כספיאן לפני שזה נופח את נשמתו.
הילדים, יחד עם כספיאן המת, מושבים לתחומו של אסלן, ושם אסלן מעניק לכספיאן חיים חדשים באמצעות דמו. כספיאן מבקש הזדמנות לבקר בעולמם של הילדים (כלומר, המציאות שלנו) והוא ואסלן מצטרפים אל הילדים לביקור קצר בעולמם, שבו הם מספיקים לתקוף את בית הספר הניסיוני, לחרדתם של התלמידים המבוהלים, ולהביא להתקנתם של סדרים חדשים במוסד.
בדומה ליתר ספרי הסדרה, גם בספר זה מופיעים רעיונות רבים הלקוחים מתחום המחשבה הנוצרית והפילוסופיה של לואיס[דרוש מקור].
רעיון אחד הוא חשיבותה של האמונה, והעדפתה על פני ההיגיון. ג'יל מצווה לשנן מדי בוקר וערב את ארבעת האותות שנתן לה אסלן, ולנהוג לפיהם, אף אם הם נראים בלתי הגיוניים או בלתי אפשריים בזמן שהיא תיתקל בהם. ג'יל ויוסטס נכשלים בהליכה אחרי שלושת האותות הראשונים, ונתקלים בשל כך בקשיים רבים ואף בסכנת מוות. לבסוף הם נוהגים לפי האות הרביעי ובכך מצילים את הנסיך, את חייהם ואת ממלכת נרניה כולה. מוטיב נוצרי - יהודי נוסף בספר הוא חשיבותה של חזרה בתשובה: הליכה על פי האמונה בסוף הדרך מצליחה להתגבר על הקשיים שנוצרו עקב חוסר האמונה בתחילתה.
בעיקר בולט הוויכוח הרעיוני, לקראת סופו של הספר, בין עכרור השלולית לבין המכשפה, המעמת גישות של סקפטיזם מול אידאליזם: המכשפה, שכמעט מצליחה לשכנע את הילדים שהעולם שתחת האדמה הוא העולם הקיים היחיד, ולא ייתכנו עולמות אחרים פרט לו, לוחצת עליהם לנטוש את אמונתם בקיום העולם שמעל האדמה, ולפטור אותה כשיגיון ילדות דמיוני. עכרור השלולית, בטענה נגדית, גורס שגם אם העולם שמעל האדמה אינו אלא דמיוני, הוא עדיין עדיף בהרבה על המציאות העלובה שמתחת לאדמה, ולכן הוא ימשיך לדבוק ולהאמין בו אפילו אם רק כאפשרות דמיונית. בכך הוא מבהיר את חשיבותה של אמונה לשמה, גם בהיעדר ביסוס רציונלי לתמוך בה.
עוד רעיון ממקור נוצרי הנראה בספר הוא שיבתו לחיים של כספיאן, על ידי דמו של אסלן, המייצגת את חיי הנצח בעולם הבא המתאפשרים למאמינים באמצעות קורבנו של ישו, על-פי הנצרות.
ייצוג בית-הספר הניסיוני, כפי שהוא מופיע בספר, מהווה ביקורת חריפה על החינוך החופשי, שהחל להתפתח לראשונה בדורו של לואיס (דוגמת בבית-הספר סאמרהיל). בית-הספר מוצג כמקום שבו ילדים אינם נענשים, וכתוצאה מכך מתאפשר לקבוצה קטנה של בריונים לרדות בתלמידים האחרים. הספר מציג בביקורתיות גם את העובדה שבבית-הספר אין מלמדים בכלל דת, ואת העובדה שלומדים בו בנים ובנות ביחד, ובראש המוסד עומדת אישה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נרניה 5
נער צעיר בשם שסטה אשר גדל בביתו של דייג עני בשם ארשיש בכפר דייגים קטן בדרום קלורמן מגלה ערב אחד כי האדם שחשב כי הוא אביו אינו אביו האמיתי, והוא מתכוון למכור אותו לעבדות למחרת. בעודו מחכה שאדונו החדש ייקח אותו הוא מגלה כי הסוס של אדונו - ברי, הינו סוס מדבר, שמוצאו מנרניה והרוצה לנצל את ההזדמנות ולברוח צפונה על שסטה. בדרכם צפונה הם פוגשים סוסה מדברת נוספת שמוצאה מנרניה בשם וים, אשר בדומה להם בורחת לנרניה בליווי נערה קלורמנית בשם ארוויס. יחד הם מגיעים לבירה הקלורמנית - טשבאן. בעוברם בעיר הם מגלים כי בעיר מבקרים "המלכים הברבריים מהצפון" - המלך אדמונד והמלכה סוזן, והם חושבים בטעות כי שסטה הוא הנסיך קורין, נסיך ארצ'לנד אשר בא איתם לבקר בעיר ונעלם. שסטה מבוהל מכדי להתנגד, והם לוקחים אותו למלון בו הם מתגוררים, ושם הוא מגלה כי המלכה סוזן התבקשה על ידי רבדש, נסיך קלורמן, להינשא לו, אולם היא מחליטה לסרב להצעתו ולהימלט יחד עם אחיה וייתר האורחים מנרניה מן העיר. כאשר שסטה נותר לבדו, נכנס מבעד לחלון החדר הנסיך קורין האמיתי, ומאפשר לשסטה להימלט מבעד לחלון לפני שאדמונד ולוסי יגלו שהוא יודע את כוונתם לברוח.
ארוויס, שנותרה לבדה עם הסוסים פוגשת את חברתה לאסראלין, המציעה לה דרך לצאת מהעיר - באמצעות פתח סודי בגן ארמונו של הטיסרוק. בדרכם אל הגן הן נכנסות לחדר בארמונו של הטיסרוק, אולם מסתתרות מאחורי ספה כי הם שומעות אנשים מתקרבים. בעודן מסתתרות הם שומעות את תוכניותיו של הנסיך רבדש לתקוף את נרניה ואת ארצ'לנד כתגובה לסירובה של המלכה סוזן להנשא לו.
לאחר שהם נפגשים מחוץ לעיר ממהרים ארוויס ושסטה לחצות את המדבר ולהקדים את צבאו של ראבאדאש על מנת להזהיר את תושבי ארצ'לנד ונרניה. בדרכם רודף אחרי הסוסים אריה, ובשל מהירות בריחתם הם מצליחים להימלט ולהגיע בזמן להזהיר את המלך לון שיספיק לסגור את שערי טירתו. שסטה טועה בדרכו ומגיע לנרניה, שם הוא מצליח להזעיק עזרה, והמלך אדמונד והמלכה לוסי מגיעים עם כוחות צבא להציל את ארצ'לנד. רבדש המובס מסרב לקבל את תנאי הכניעה, ונהפך על ידי אסלן לחמור.
שסטה מגלה כי שמו האמיתי הוא קור,והוא אחיו התאום של הנסיך קורין ובנו הבכור של המלך לון אשר, לאחר שנולד הוברח מהארמון על ידי משרת של הטיסרוק ששמע נבואה לפי יציל את הממלכה מכיבוש על ידי קלורמן. כמו כן מגלה שסטה כי האריה שהבריח את התנים שניסו לתקוף אותו בעת שחיכה לארוויס מחוץ לחומות טאשבאן, והאריה שרדף אחריו ואפשר לו להגיע בזמן ולהזהיר את המלך לון, וכן האריה שמנע ממנו ליפול לתהום בדרכו לנרניה היה אסלן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נרניה 6 ואחרון
הקרב האחרון הינו הספר המסיים את סדרת "דברי ימי נרניה", ומתאר את נפילתה של נרניה והשמדתה, ואת מותם של מרבית הדמויות הקבועות של בני־האדם המבקרים בנרניה.
העלילה נפתחת בסיפורו של קוף מדבר בשם טריק (במקור האנגלי, Shift) המוצא פרווה ישנה של אריה, ומשתמש בה כדי להלביש בה את ידידו החמור בהיה (במקור האנגלי, Puzzle)- שנעתר לכך בחוסר רצון, לאחר הפצרות ושכנועים מצד טריק- על מנת להציג אותו כאסלן, ובכך לגרום לבני נרניה לסור למרותו.
הקוף מנצל את כוחו החדש על-מנת למכור בני נרניה כעבדים לקלורמן. על-מנת להצדיק את שיתוף הפעולה עם הקלורמנים, הוא טוען שאסלן וטש (האל הראשי של הקלורמנים) חד הם.
המלך טיריאן (נין נינו של המלך כספיאן, שהופיע לראשונה בספר "הנסיך כספיאן"), המנסה להתנגד למעשיו של הקוף, מוכרז כפושע ונרדף. הוא קורא לאסלן שישלח לעזרתו את "הילדים מהעולם האחר", שבאו לעזרת נרניה בעבר, וכך מגיעים יוסטס סקראב וג'יל פול, שביקרו בעבר בנרניה, כמתואר בספר כס הכסף.
בעזרתם המלך מצליח לגייס קבוצה קטנה של תומכים, בעוד שהקלורמנים ממשיכים להגביר את השפעתם, וכובשים את נרניה. במהלך הקרב של טיריאן והילדים בצבא הקלורמני, הם מושלכים אל תוך האורווה בה הוחזק החמור שהוצג כאסלן. במפתיע, פנים האורווה שונה לחלוטין ממה שחיצוניותה מעידה עליה, והם מוצאים את עצמם בשטח הפתוח, שם הם פוגשים את גיבורי הספרים הקודמים- פיטר, אדמונד, לוסי, פרופסור קירק ופולי פלמר (בולטת בהיעדרה סוזן, אשר מוסבר שאיבדה את עניינה בנרניה עם השנים).
אסלן מופיע ופותח את דלת האורווה, ומביא על עולמה של נרניה את סופו. כל יצורי נרניה, כולל אלו שמתו כבר, עוברים דרך דלת האורווה, חלקם מצטרפים לאסלן ובאים בעקבותיו, וחלקם נעלמים אל הלא ידוע. אסלן מסביר לדמויות האחרות כי הם מתו, ולא יחזרו עוד לעולמם. הם מורשים להשאר מעתה בארצו של אסלן, אשר היא מקורה של כל העולמות השונים, וכוללת בה את הטוב ביותר שבהם.
פרשנויות
בדומה לספרים האחרים בסדרה גם בספר זה ניתן למצוא פרשנויות נוצריות רבות. סיפור אחרית ימי נרניה, מזכיר במידה רבה את חזון יוחנן, המופיע בברית החדשה, המתאר את סופו הצפוי של עולמנו, וברירתם של בני נרניה לאלו הזוכים להגיע לארצו של אסלן ואלו שלא, דומה ליום הדין ושפיטת בני־האדם לחיי הנצח. יש החושבים כי המסרים הדתיים בספר זה מכבידים על העלילה יתר על המידה, שלא כמו בספרים הקודמים בסדרה, ובכך מורידים מההנאה שבקריאה שלו כסיפור הרפתקאות פשוט, בנפרד מההקשר הדתי.
ביקורת קשה שהועלתה על ידי רבים, שהבולט בהם הוא פיליפ פולמן [1], מתייחסת לעובדה שמסוזן נמנעה הכניסה לארצו של אסלן בשל כך שהיא "הגיעה לתקופה בחייה בו דבר אינו מעניין אותה פרט לגרבי נילון, שפתונים, ופגישות", מה שנתפס כמיזוגניה מצד לואיס. מנגד, יש האומרים להגנתו שדבריו לא נועדו להוקיע את מיניות האישה, אלא את השקיעה בערכים מסחריים ושטחיים על חשבון ערכים חשובים יותר, וכמו כן, מציינים את העובדה שלא נאמר בספר במפורש שמסוזן נמנעה האפשרות לגאולה, אלא אך ורק שהיא לא נכנסה לארצו של אסלן בשלב זה.
טענות נוספות המופנות נגד הספר מאשימות אותו בגזענות, בשל הייצוג של הקלורמנים, המופיעים כסטיראוטיפ מזרחי (הם כהי־עור, מזוקנים ועוטי טורבנים) המתוארים בצורה שלילית מאוד, כסוחרי־עבדים, זובחי קורבנות אדם, רמאים ותוקפנים. עם זאת, בספר מופיעה גם דמות קלורמנית חיובית, של הקצין הצעיר אמת (ששמה של הדמות נבחר על פי משמעות המילה העברית), שעל אף שלהלכה הוא סוגד לטש ודוחה את אסלן, אסלן מוכן לקבלו לארצו, בזכות טוהר כוונתיו.
תאונת הרכבת המופיעה בספר מזכירה תאונת רכבת שהתרחשה בסמוך לכתיבתו בסטון קולדפילד ב-23 בינואר 1955 (אף שהכרונולוגיה של לואיס מעמידה את האירועים בספר בשנת 1949).
*אני קראתי את כל מה שכתוב כאן.. , ואתם!?
קרדיט לפורום אחר
ציטוט ההודעה
