אני יודע, תצודק, אבל בגילי כבר דיי קשה למצוא חברים חדשים,
איך זה הולך ביכלל? אני פשוט מגיע לקבוצה של חברה שיושבים בחוץ ואומר להם שמעכשיו אני יושב איתם? חח
ועוד דבר, זה לא שהם מחיילים אותי או משהו, או שעושים לי טובה שיוצאים איתי, אני פשוט מוכן לתת מעצמי יותר ויותר ולוותר על דברים רק בישביל לצאת, כי אחרת זה שבוע בבית בשבילי (למעט עבודה, וחדר כושר).
תחשבו על זה, לא נורא להתקשר לקבוע לצאת לא?
אם אני לא אוציא אוטו אף אחד לא יוציא (למרות שיש להם רישיון) ואז זה טיול רגלי אכושרמוטה, שלא יבייש שעתיים של אימון בחדר כושר.
עם החבר הזה שהיה נצלן וכל הזמן התקמצן על השקל אני אכן לא מדבר יותר.
נשארתי עם 3 חברים טובים אבל עדיין קמצנים, שלא יעשו דבר מיוזמתם, אדישים שחבל על הזמן וביכלל, אי אפשר לקרוא להם באמת חברים טובים.
אז מה עושים? מאז שאני מכיר את עצמי (מכיתה ז' תאמת) היו לי חארה של חברים...
סתם פריקה.
תודה שאתם פה
ותודה על התגובות.
[עזרה ופריקה] רק לי יש חברים כאלה? (חארות), בן 18.
) של חברים טובים באמת,
ציטוט ההודעה
על החתימה הפצצתית הזאת
נכתב במקור על ידי Nestle
.
