הפצוע חוזר הביתה
למה בעצם השתתפת בהישרדות?
אני איש עסקים שנהנה מהחיים, מאוד מאוד אוהב את מה שאני עושה, תמיד קם בבוקר עם חיוך ומשתדל להעביר את החיים בכיף. עדיין לא ממש מצאתי את הסיבה לסוע להרפתקה כזו, אולי שעמום, אולי החיפוש אחר אתגרים חדשים באמצע החיים...
איך אתה מסכם את החוויה?
אני מתייחס להישרדות כאחת החוויות המוצלחות שהיו לי.
מאוד נהניתי מהמשחק, אני מאוד אוהב את הצד הפסיכולוגי שלו, לראות אנשים במצבי קיצון ולהתבונן בהם. זה מאוד מאוד שיעשע אותי וגרם לי להנאה הגדולה.
פחות נהניתי להסתובב שם על החופים ולסבול אבל מאוד נהניתי מהאנשים, מאוד!
במשחק כזה צריך הרבה טקטיקה, הרבה חושים, לדעת לשנות טקטיקות באמצע המשחק, מי שבא לעשות חיים ולהינות מחופשה על חופים, הייתי ממליץ לו לא ללכת.
מה היה לך הכי קשה על האי?
לא סבלתי יותר מדי מהקור והרעב וחוסר השינה. מה שהקשה עליי ביותר היה הפציעות ברגליים.
אני חושב שאם לא היו לי פציעות ברגליים, הייתי נהנה אפילו יותר ממה שנהניתי, זה מנע ממני לתפקד כרגיל ואני שונא להיות במצב שאני לא יכול לתפקד.
הגיל שלך שיחק תפקיד כלשהו במשחק?
אני כל הזמן מחשיב את עצמי כבן אדם צעיר ואני יותר קרוב בהתנהגות לילדים שלי מאשר קרוב להורים שלי, אבל שהגעתי למשחק פתאום היכתה בי ההבנה שאני כבר לא ממש ילד אז אפשר להגיד שאני מרגיש כילד אבל כבר לא באמת בסיפור הזה.
למה הכי התגעגעת כשהיית שם?
יש לי 3 ילדים בגילאים 10, 8, 5. על האי התגעגעתי אליהם כמובן ולאשתי.
המשפחה שלי זה מרכז החיים שלי- אני נמצא המון בבית, זה המבצר.
בלי משפחה אין חיים אני חושב, זה הטעם לחיים.
איך היה המפגש עם המשפחה כשחזרת לארץ?
כשהגעתי לארץ אשתי חיכתה לי בשדה תעופה ונסענו לקחת את הילדים מהגן ומהבית ספר, היה מאוד מאוד מרגש.
קרדיט לאתר NaNa10.
[ידיעה] הפצוע חוזר הביתה, גל משיב על השאלות.
ציטוט ההודעה
