שעת כדור הארץ: טוב לסביבה, רע לטלוויזיה
"שעת כדור הארץ" הייתה אירוע אנטי-טלוויזיוני נדיר, ובכל זאת יונית לוי זינקה עליה כמוצאת של רב. ירון פריד על.
![]()
חושך. לא מצטלם טוב
חדשות, ערוץ 2, 20:00
"דני, דבר אלי במגה ואטים", ביקשה יונית לוי מנער מזג האוויר המצודד של ערוצה, ד' דויטש, שדיווש במרץ בכיכר רבין, מטעמי חיסכון באנרגיה. כמה חמוד ורומנטי לכאורה לפתוח מהדורה עם מודעות סביבתית וחושך מקומי שנועד למטרות טובות. שחור בעיניים, ירוק בלב. אנחנו העולם.
"יש כדורים שלא משחקים איתם", היתה הסיסמה שנבחרה לאירוע כיבוי האורות, ושבאותה מידה יכולה להתאים לדוקו-כלום מרגש על יוסי בניון, או לעוד תחקיר מזעזע-עלק על דור הריטלין (איפה הם ימי התום, שבהם לא שיחקו עם כדורי אקסטזי?).
"האווירה פה מחשמלת", לא התאפק דויטש. ככה זה כשכל חזאי רוצה להיות גראוצ'ו מארקס. דויטש התייחס גם לתרומתם של "האזרחים הפשוטים והקטנים", כלומר אנחנו, למאמץ האקולוגי. ככה זה כשכל חזאי רוצה להיות קארל מארקס. מכונית חשמלית לכל פועל? הצחקתם את גלעד ארדן (שהוא תמיד סיבה טובה לכבות את הטלוויזיה). בינתיים תסתפקו בסלון אפל לכל צופה. "לאט לאט האורות נכבים", המתיקה יונית לוי כמו בסיפור לילדים לפני השינה, ולפנינו נפרש החזיון הטוב (אולי) לסביבה ולא משהו (בטוח) לטלוויזיה, זה שייזכר לצורך העניין כלילה שבו כבו האורות אט אט במרקעים הפרטיים שלכם.
מי צריך שביתת יוצרים כשיש חגיגה אקולוגית? החושך הוא בחינם, תמיד מגיע כשקוראים לו, מציית לכל הוראות הבימוי ויודע בעל פה את כל שורות התסריט שאין צורך לכתוב לו; החושך הוא עולם ומלואו (אסור לשכוח, כפי שהיגגה יונית בעלטה, שהעולם עצמו נברא בלי תאורה), יש בו הכל - גם בלימה וגם תנופה, כמו התוכנית הכלכלית המיועדת, מתח ודרמה ומה לא. וברצינות: מאז ניסוי המפץ הגדול בשווייץ לא נראה (פשוטו כמשמעו) במחוזותינו מיצג יותר אנטי טלוויזיוני מזה. מסכים חשוכים הם לפעמים געגועים למאיץ החלקיקים. מה הלאה? ספיישל צפייה בצבע מתייבש או בעשב צומח (לאט לאט, כמובן) עם עשרה מוקדי שידור? יום בחיי הגבות של משה נוסבאום? סיקור בלעדי של תנועת גלגלי המוח של האחיות פיק? מקבץ חסויות בחסות החשיכה? דרמה לאור נרות על עובד בחברת החשמל שמתאהב בפעילת גרינפיס שמצילה לווייתנים ללא עזרת פנס? "כוכב נולד" בחשיכה, עם מיקרופונים סגורים (לו יהי)? אגרת טלוויזיה נפרדת לשידורים מוחשכים? מרתון של "תיקים באפילה", אבל ממש באפילה?
עניין אחר לגמרי לסיום. שלשום פורסמה פה ביקורת טלוויזיה על ראיון מרגש במיוחד שערכה תמר איש שלום בלונדון עם עליזה זומר, פסנתרנית ניצולת שואה ומעוררת השראה בת 105. בעקבות הקריאה להקדיש לה סרט שלם, ומהר, הסבה הפרופ' איטה שדלצקי את תשומת לבי לעובדה שסרט מצוין כזה כבר נעשה ושודר בטלוויזיה הגרמנית. מי שיתנדב להרים את הכפפה ולהביא את המסמך לשידור בישראל, יעשה מצווה גדולה. תודה.



ציטוט ההודעה
